הדרמה הגדולה שהייתה אמש (שני) באצטדיון סמי עופר הסתיימה בדקה ה-93, כאשר יונתן כהן העניק לקבוצתו מכבי תל אביב את שער הניצחון ואת התוצאה 3:4 על בעלת הבית מכבי חיפה. אין הגזמה ואין הפרזה בכך שאומר כי קרב הגדולות של הליגה אכן היה הפעם מעל ומעבר לציפיות.
איכותו ומסלול השערים, שדמה לרכבת הרים עולה ויורדת, העתיקו את נשימתם של הצופים. זה לא היה משחק ליגה ישראלית רגיל. זה היה כדורגל של מהירות, של תנועה ושל עוצמה, אליהם אנו משוועים תקופה ארוכה מידי. לפתע פתאום התברר שגם אצלנו בבית אפשר לשחק כדורגל ברמה גבוהה עד השנייה האחרונה. כן, זה משחק שללא ספק יכנס להיסטוריה שלנו.
היו בו רגעים בהם נדמה היה שהאלופה משייטת לניצחון בטוח, בעיקר כשעלתה ליתרון של 0:2. אבל היו בו גם רגעי התעלות של הירוקים, שידעו להשוות ל-2:2, ואחר כך ל-3:3 ממש לקראת הדקה ה-90.
יונתן כהן. רכבת הרים עולה ויורדת (דני מרון)
אלא שכיאה לדרמה מעולה, הסיפור כאמור לא הסתיים בתיקו, למגינת ליבה של חיפה המארחת. עמוק בתוספת הזמן היא איבדה את המשחק, ומשנשמעה שריקת הסיום התברר שמכבי ת"א הגדילה את יתרונה בפסגה מ-3 ל-6 נקודות. עם זאת, אין להתעלם מכך שבמחצית השנייה היא מצאה עצמה מתגוננת בדקות רבות מידי, וזאת נוכח גלי ההתקפות שיזמו כדורגלני מכבי חיפה בנחישותם כי רבה לא להפסיד במשחק.
משך 38 הדקות הראשונות של ההתמודדות ראינו את הצהובים עטים על הכדור, שולטים בקצבו של המשחק ומותירים לשחקני חיפה המבולבלים ענני אבק. יתרון איכות זה אף היקנה להם יתרון של 0:1. הוא גדל ל-0:2 בדקותיה הראשונות של המחצית השנייה, אלא שאז הגיע השינוי. בעלת הבית התעוררה לחיים חדשים, ולעולם אין לדעת האם הייתה זו נסיגתה לאחור של מכבי תל אביב שסייעה לה לייצר את המפנה. האלופה, שעד אמש ספגה שער ליגה אחד בלבד, ספגה לפתע שני שערים, ולוח התוצאות הראה על שוויון 2:2. אולם כמו בכדורגל, חזרו האורחים להוביל 2:3, לאחר שמצלמות ה-VAR סייעו לשופט לשרוק לזכותם על כדור עונשין מ- 11 מטרים. יונתן כהן בעט, שוער חיפה, ג'וש כהן, הדף היישר לרגליו של החלוץ, שעט על הכדור החוזר והבקיע.
במצב זה, כשהשעון החל בדהירתו לעבר הדקה ה-90, השווה מוחמד עוואד ל-3:3 ממש רגעים לאחר שנכנס כמחליף. השמחה שפרצה ביציעי מכבי חיפה היא בלתי ניתנת לתיאור, שכן תיקו היה שומר על פיגור 3 הנקודות ממכבי תל-אביב.
מוחמד עוואד. מכבי חיפה הצליחה לחזור פעמיים (דני מרון)
כשהגיעה תוספת הזמן נשאלה גם השאלה האם יעלה בידי קבוצתו של מרקו בלבול אפילו להבקיע גם את שער הניצחון. שר הגורל והכדורגל החליט שלא. הוא בחר דווקא בכך ש"פינג-פונג" השערים יסתיים בעובדה שהאלופה תעשה את הדרך הארוכה בחזרה לתל-אביב, כאשר באמתחתה כל 3 הנקודות. יונתן כהן היה זה שכבש גם את שער הניצחון, שיש בו אמירה של אלופה: באנו לעיר הכרמל כדי לנצח ואנחנו מכבי תל אביב החותרת לזכייה באליפות שניה ברציפות.
בספורט תמיד ישנה שמחת המנצחים אל מול תוגת המפסידים. שחקני מכבי חיפה, המומים משער ההפסד, לא ידעו את נפשם. כי יש אכזבה – ויש אכזבה. הם באמת נתנו את המקסימום, שיחקו נפלא במחצית השנייה, יצאו מבור גדול של פיגור וכבר ראו בעיניהם את נקודת הליגה, ובכל זאת נותרו בסיכומו של דבר בידיים ריקות.
שחקני מכבי חיפה. יש אכזבה – ויש אכזבה (דני מרון)
האם הקבוצה הטובה יותר היא שניצחה? אני חושב שכן ובכדורגל מיותר ואי אפשר להתווכח עם התוצאות. אין בכך כדי למנוע דווקא מהמפסידה מחמאות רבות על יכולתה להדהים את ההגנה הטובה בליגה בלא פחות משלושה שערים. נכון, זו אינה נחמה למפסידה, אבל לנו, הצופים, היא נתנה את ההזדמנות להריע לה על המאמץ והיכולת להגיע לשיאה במשחק מול האלופה, שהוא תמיד קשה לכל קבוצה.
אשר למנצחת, היא וודאי מאושרת, ובצדק. ניצחון שמושג בשיניים הוא תמיד תמיד מתוק יותר מכל ניצחון קל, שהשיגה עד כה במהלך העונה, והיא כמובן עדיין בלתי מנוצחת בליגה.
מה דעתך על הכתבה?