שפת הגוף של יאניס ספרופולוס מפלסת לו דרך. זו הנינוחות שבה הוא זורם בתוך חליפתו וכפות לעניבתו. צריך לשאול פעם את שימון מה הוא חושב על אדם שמציג את עצמו באופן הזה, עד כמה זה מרשים אותו, מה הוא לומד מזה. ובתוך החליפה וכפות לעניבה, אתה יודע, מדובר בערס, ערס במובן של בקי בהלכות עולם: ספרופולוס מכיר את החיים בכדורסל וסביבו מכל הכיוונים, שום דבר לא חדש לו, את הכל הוא ראה. הוא משיג את מטרותיו בדרך שלו, קסם אישי ופאסון הם רק כלים בארגז שלו.
הלוק חשוב במקצוע הזה, מי שיש לו את הלוק נמצא בעמדת יתרון. מאז פט ריילי השתנה עולם המושגים ביחס ללוק ועוד לפני שנכנסים לדיון מקצועי בשאלה מה מפריד בין ספרופולוס לקודמיו הזרים שהגיעו למכבי בשרשרת בשנים האחרונות, צריך קודם כל להסתכל עליו ועליהם, לבחון את האריזה, כי במקרה הזה היא מספרת הכל. מכאן הרספקט שספרופולוס מקבל. נבן ספאחיה צריך לעבוד הרבה יותר קשה ממנו כדי לקנות לעצמו מקום וכדי שהישג שלו יוכר.
במבט חפוז, ספרופולוס מזכיר את שימון בצעירותו. כך שימון נראה מהיציע כשפסע על המרצפות ביד אליהו והוצג לראשונה כיו"ר החדש של מחלקת הכדורסל. החליפה הכהה, העניבה, הפריזורה המוקפדת, הנעליים השחורות הבוהקות, עקבים מעט גבוהים במקרה של שימון. בתקופתו, שימון נראה קצת חריג עם כל ההדגשים ושימת הלב לפרטים הקטנים, אבל העולם השתנה וקוד הלבוש השתנה, ספרופולוס לא חריג, הוא מציית לקוד הלבוש המקובל. רק שעליו זה יושב טוב.
ספרופולוס על הקווים. איש סלוניקי (עדי אבישי)
ספרופולוס לא מגיע כדי להשתלב בתמונה הכוללת, הוא טיפוס מודגש, עוד לפני שלחצת לו יד הוא משדר שבחרת נכון, הסיטואציה הסבוכה לא מאיימת עליו, לא תובענות, לא קנאות, לאומיות, פוליטיקות פנימיות, חילוקי דעות – את הכל הוא מכיר, הוא גדל על זה, זה הכדורסל היווני, אין לו ציפיות אחרות.
סלוניקי קדמה לאתונה בעידן החדש של הכדורסל היווני, שמקובל לציין אותו בזכייה ההיסטורית באליפות אירופה, אתונה 1987. סלוניקי הביאה ליוון את האליפות שקיבעה את המעמד שלה כמעצמה בכדורסל האירופי; גאליס־ינאקיס, הקו האחורי של אריס סלוניקי, אתונה הייתה רק הבמה. האתונאיות התלבשו על הכדורסל בעקבות אותה אליפות אירופה, אבל סלוניקי חתומה עליה.
ספרופולוס הוא איש סלוניקי, מסלוניקי מגיעים לאתונה. ספרופולוס יכול היה להגיע גם לפאו, יש לזה חשיבות כי אפשר להגיע רק לאחת מהן. הגעת לאחת, נשרפת אצל השנייה. זו סיטואציה שתועיל למכבי בהמשך. זה יהפוך את מכבי לאפשרות עבורו לבנות בה את הדבר החדש שלו. להרים את מכבי במצבה יכול לעשות לו רק טוב. הוא שימש עוזר מאמן 15 שנה, בין השאר של צביקה שרף בפאוק סלוניקי בראשית דרכו, ושל פיני גרשון באולימפיאקוס.
יאניס ספרופולוס. מביא איתו רקורד ( דני מרון)
ספרופולוס מזוהה עם תור הזהב של אולימפיאקוס בכדורסל היווני והאירופי. עד כמה שמאמן יכול להיות מזוהה עם הישגיה של קבוצה שספאנוליס משחק בה. ופרינטזיס. ולגופו של עניין – ספרופולוס היה שותף כעוזר מאמן בזכייה השנייה הרצופה של אולימפיאקוס ביורוליג, הפסיד שני גמרים אירופיים כמאמן ראשי שלה, לקח שתי אליפויות יוון על הגב של פאו ובסך הכל צבר קרדיט שמאפשר לו להגיע למכבי ולומר לסביבתו: ג'נטלמנים, ברשותכם.
אחרי אולימפיאקוס האפשרויות שלו הצטמצמו. פאו לא באה בחשבון. יתר היווניות שוליות ונתונות במשבר כספי כרוני. לטורקיות יש השקפת עולם משלהן ביחס למאמנים יוונים, ספרד מעדיפה מקומיים וסרבים. מכבי, דרך העיניים שלו, במצבו, זו הברקה. מועדון מכובד – רק צריך לנער אותו קצת. הוא הגיע לחצי שנה, לא הכביר בדרישות, לקח קבוצה מפורקת והגיע איתה לאן שאפשר, לקח מורה לעברית, הביא את האישה והילד. יאניס בא להשתקע. הוא איש המועדון לשנים הקרובות, אין לו קשיי הסתגלות, אין לו בעיה עם הדנ"א שלו, קל לו לפענח אותו, לא צריך לספר לו מי זאת מכבי ומי זה שימון וכמה חשוב להם לנצח.
מעבר ללוק ולפאסון, היווני מביא איתו רקורד ויכולת של מי שהיה שם, ועדיין שייך למקום שאליו מכבי הייתה פעם שייכת והרבה שנים כבר לא. הוא מביא הבטחה שמאפשרת להם להרפות ולשחרר. אלה אותם אנשים שתקועים כבר שנים ארוכות, רק בודדים ויחידי סגולה מסוגלים לעבוד איתם, חבורה מייאשת שהולכת ומשלימה עם העובדה שהיא לא יכולה יותר, לא באירופה, אולי עוד משהו בארץ לפני שהיא מפנה את הבמה, רק בגלל הגיל ולא משום סיבה אחרת. היא מתמסרת ליווני.
ספרופולוס עם וויצ'יץ' ומזרחי. המאמן מזכיר את היו"ר בצעירותו (עדי אבישי)
זה כרוך מבחינתם בשינוי תודעתי עמוק, הם מתבקשים להרפות מאחיזתם ונענים. בתוך כמה חודשים אתה מקבל מהם קבוצה שתפורה על המאמן שלה ובנויה סביבו. קבוצה שבמשך כל כך הרבה שנים התבקשה והתאפשרה – למכבי עצמה היו כמה קבוצות כאלה שנבנו סביב מאמנים כריזמטיים ושחקנים שהובאו מפה ומשם על גרעין ישראלי סולידי – כך נבנו הקבוצות הגדולות של גרשון ובלאט: כריזמות על הקו ומציאות יד שנייה כי אין כסף. ובכל זאת הם לא אימצו את זה כדרך חיים שמתאימה לעידן הנוכחי. ספרופולוס נפל עליהם בזמן, הם עייפים וחבוטים, הם בשלים שמישהו יבוא ויראה להם איך, אבל שיהיה מישהו שאפשר לסמוך עליו כי הם חשדנים.
דיוויד פדרמן הגדיר פעם יעד למכבי: 12 שחקני יורוליג בסגל. זו הייתה אמביציה מטורפת גם ביחס לצסק"א. היא נועדה לתת פוש למנויים שחוו עוד עונה אירופית מייאשת. זה נגמר עם הקבוצה של סוני ווימס הסורר. מכבי קיבלה המון החלטות מקצועיות־שיווקיות בשנים שבהן ערמה את כישלונותיה; "זה ימכור מינויים, ההוא ימכור". לא תמצא בסגל של ספרופולוס בחירה שיווקית אחת. עומרי כספי הוגדר ככזה, אבל כספי פועל שחור בנשמה שלו. עשר שנים ב־NBA לימדו אותו מה זה להיות בורג. ווילבקין היה האחרון שהביאו וחשבו "מינויים".
מכבי מלאה יד שנייה. תמיד נאמר עליה שהיא לא יודעת לפשפש, תמיד ראית כאן זרים שקבוצות אחרות החתימו בכלום כסף ולא הבנת איך מכבי שופכת כל כך הרבה ומקבלת כל כך מעט ואיך היא פספסה את כל אלה שהגיעו לעפולה. עלתה שאלה אם היא מפשפשת כמו שצריך, כי לידע בתחום הזה יש נחיצות אבולוציונית. שוק יד שנייה צריך להיות החצר האחורית של קבוצות מסוגה, יש שם שחקנים שלא מוכרים מינויים אבל יורדים לפרקט.
ספרופולוס וכספי. הפועל השחור ומאמנו (עדי אבישי)
הקבוצות האירופיות הגדולות מכוונות את הסגלים שלהן להגיע לשיא בחודשי ההכרעה של העונה, מרץ-אפריל. אומרים על ז'ליקו אובראדוביץ' שינקוט אמצעים אלימים, אם יידרשו, כדי למנוע מקבוצה שלו להגיע לשיא שלה מוקדם מדי. הוא יפרק ויבנה אותה מחדש במהלך העונה רק כדי שתגיע לשיא שלה בחודשי ההכרעה. על פי זה, מכבי נראית טוב מדי מוקדם מדי. מהצד האחר, זאת קבוצה חדשה, יש לה עוד מקום מתחת לתקרה. כך נראו הקבוצות הגדולות של גרשון ובלאט בשלב הזה של החיים שלהן.
מה דעתך על הכתבה?