הקונספט קרס: מכבי נתניה משלמת את מחיר הזחיחות

ההפסד הביתי למ.ס אשדוד היה ציון דרך שלילי בעידן סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה. לראשונה תחת צמד המאמנים, רשמה מכבי נתניה רצף שישה משחקי ליגה ללא ניצחון (שלא בחיבור של שתי עונות).

הם חוו שני רצפים של ארבעה משחקים ללא ניצחון כולל במחזורי הפתיחה של העונה שעברה, רצף של חמישה ללא ניצחון שכלל את מחזורי הפתיחה של הפלייאוף העליון אשתקד (כשהראש היה בגביע המדינה) וזה הגרוע ביותר. לא המשבר המקצועי הראשון שהם נאלצים להתמודד איתו, אבל בהחלט הגדול ביותר.

מכבי נתניה תקועה בטראומת גביע המדינה שלה ואם לוקחים בחשבון את העונה שעברה, היא ניצחה משחק ליגה אחד מה-11 האחרונים וגם הוא מול נס ציונה החלשה. אבל למעשה, הנתון הזה הוא רק סימפטום של תהליך שעובר על המועדון – מיצוי. סוף עידן. למזלה של נתניה, הסימנים התגלו מוקדם.

בקיץ, ישב אייל סגל ודיבר על שינוי תדמיתי. "לבנות קבוצה שתפסיק להזכיר את זה שלפני שלוש שנים התחלנו במינוס תשע בליגה הלאומית". הוא רמז על קבוצה שבמהות שלה אמורה להיות מוכשרת מספיק, רעה מספיק ועמוקה מספיק כדי להיאבק בצורה ממשית על תארים. לצדו ישב דראפיץ' והתלוצץ: "אם אצהיר שהמטרה היא פלייאוף עליון, תורידו לי את הראש". בדיעבד, אפשר להגיד שסגל והמאמן שלו למדו מסר חשוב: "צריך להיזהר ממה שאתה מבקש". אכן, עונת המינוס תשע נמחקה.

המשבר המקצועי הגדול בתקופתו. סלובודאן דראפיץ' (דני מרון)

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש כאן בעיה יותר עמוקה. שנה שנייה ברציפות שמכבי נתניה פתחה עונה עם תכניות מנותקות מהמציאות. בקיץ 2018, בצל חוסר הוודאות סביב דן גלזר, ערן לוי ודיא סבע, בניית הקבוצה סימנה את יניב בריק, גבי קניקובסקי ושובל גוזלן כמחליפים. רק ה-5:0 המהדהד במחזור הפתיחה, גרם להתעוררות מהירה והחתמת ארבעה שחקנים ששינו את התמונה. כלומר, עד הסטירה, נתניה חיה באשליות.

הזחיחות של קיץ 2018 החריפה ב-2019. הפעם, נתניה לא הופתעה. עלי מוחמד תוכנן להימכר ונמכר מוקדם. שתי מטרות הרכש העיקריות – אלמוג כהן ורועי קהת – הושגו. קניקובסקי, שקיץ קודם לכן סומן כיורש של סבע, יועד הפעם להיות היורש של מוחמד. כהן הפנים, הקפטן, המנהיג והאיש שיעיר את הקהל וקהת כסבע החדש – פרויקט השיקום הנוכחי של דראפיץ' וברדה. מספיק היה לראות את הקבוצה בגביע הטוטו כדי להבין שמשהו לא בכיוון. בנתניה העדיפו לא להתייחס לסימנים. מדוע, למרות הבעיות הברורות, לא הגיע שחקן לפני סגירת החלון? מי מקבל את ההחלטות הניהוליות-מקצועיות במועדון? התשובה לשתי השאלות קשורה ישירות בזחיחות.

השבועות האחרונים הם התרסקות טוטאלית. נתניה קבוצה תקועה. ההתקפות שלה מקריות, משחק ההגנה שלה לא קיים, אין בעל בית, אין שיטה מוגדרת, אין הרכב יציב, השחקנים רחוקים אחד מהשני והאדומים (חמישה בשמונה משחקים!), גם הלא מוצדקים, הם תוצאה של עמידה לא נכונה וניסיון לסתום חורים. ההרכבים המשתנים והניסויים הבלתי פוסקים כולל עם שחקנים חסרי ניסיון מלמדים דבר אחד – המערכת המקצועית איבדה את הראש.

דראפיץ' וברדה בנו את ההצלחה של נתניה על שיטת היהלום שבבסיסה נועדה להחביא את החסרונות של ערן לוי. השיטה עוד עבדה באופן יחסי אחרי לוי, סבע וגלזר, כשלנתניה היה שחקן שמוביל כדור במעבר כמו מוחמד, אבל נתניה הייתה הרבה פחות אפקטיבית מבחינה התקפית והסתמכה לא מעט על פעולות אישיות של פאטוס בצ'יראי. במילים אחרות, עד ערן לוי, הצמד התאים שיטה לשחקנים. אחריו, מנסים להתאים שחקנים לשיטה. זה לא עובד.

עד ערן לוי, דראפיץ' וברדה התאימו שחקנים לשיטה (דני מרון)

בשבועות האחרונים, נתניה נראית כמו מהמר ברולטה שמקווה שהקוביות ישחקו לטובתו. הכדורגל מקרי, ההרכבים רנדומליים וההתנהלות משדרת היסטריה יותר מאשר מחשבה אמיתית לשינוי. אולסק שלא היה בתכניות, הוחזר להרכב. פיניש שפתח בהכנה נדחק החוצה, בורחה הררה אכזב ונמחק, הבלמים מתחלפים ולמעשה, מלבד דני עמוס ואלמוג כהן, ההיררכיה בסגל מאוד לא ברורה. למעשה, 21 שחקני שדה שונים פתחו העונה בהרכב נתניה. כשמדברים על שמונה משחקים, זהו נתון בלתי נתפס.

אפשר לומר שהקונספט המקצועי בנתניה שהיה בנוי על "המאמנים הקוסמים" קרס לחלוטין. נתניה הייתה קבוצה של מאמנים אפילו יותר משהייתה הקבוצה של לוי וסבע, אבל דרך ההתמודדות שלהם עם משברים, ההשפעה על בניית הקבוצה וההתנהלות בפתיחת העונה, מעלה המון סימני שאלה. אמנם המלחמה בתשעה שחקנים מול אשדוד בדקות האחרונות ראויה לציון, כמו גם העובדה שסגל התייצב כדי לעמוד בפרונט של המשבר ונתן להם גב אמיתי, אבל התחושה היא ששעון החול הולך ואוזל.

מי כמו מכבי נתניה – ובמיוחד סגל שבקיא מאוד בהיסטוריה של המועדון – צריכה להכיר את עונות "לי זה לא יקרה". עם טל בנין על הקווים, עונה שהתחילה בקמפיין אירופי, ים ציפיות ושחקני רכש מעניינים כמו יוסי שבחון ועלי חטיב, הסתיימה בירידת ליגה. זה קרה גם לקבוצות אחרות כמו מכבי פ"ת בעונה שעברה למשל. ציפיות חסרות פרופורציות מתפוצצות מוקדם, אבל מי שלא עושה התאמת מטרות וחושב שיהיה בסדר – סופו להתעורר מאוחר מדי.

זה אולי התסריט הגרוע ביותר, אבל בהחלט כזה שצריך לשבת לראשי מכבי נתניה בראש לקראת ינואר. המטרות השתנו. הצהובים צריכים להתחיל לשחק כמו קבוצת תחתית ואין מקום טוב להתחיל בו מאשר במשחק חוץ מול הפועל באר שבע. ועד שתתגבש לה תכנית רכש לקראת פתיחת החלון, חודש נובמבר הוא זמן טוב לגבש היררכיה פנימית, ללכת עם השחקנים המתאימים ולתת להם ביטחון. במיוחד אם אחד מהם, קהת, מלכתחילה תוכנן להיות שחקן מוביל, אבל בפועל הוא במקום ה-14 בקבוצה בדקות משחק.

מי שלא עושה התאמת מטרות וחושב שיהיה בסדר – סופו להתעורר מאוחר מדי (דני מרון)

כל האלמנטים ביחד – הזחיחות, הפניקה, ההחלטות, השינויים – מביאים לתחושה של סוף עידן. מקומם של סגל, דראפיץ' וברדה בהיסטוריה של מכבי נתניה מובטח. הבעלים אולי לא רוצה שידברו על זה יותר, אבל אף אחד לעולם לא יוכל לשכוח איך מועדון על סף מחיקה ללא שחקנים הגיע תוך שלוש שנים למעמד גמר גביע המדינה. מצד שני, נתניה הדראפיצ'ית לא קיימת יותר, בטח לא בחומר השחקנים הנוכחי.

כל התכונות שאפיינו אותה: החוצפה, הנאיביות, משחק הלחץ, הרצון להיות יוזמת והתקפית גם במחיר של ספיגה, לא קיימות יותר בגרסה החיוורת הנוכחית. נתניה יכולה לצאת מהמשבר, ביום נתון אפילו להפתיע בבאר שבע ועם מהלכים נכונים בינואר, אולי אפילו שוב לגרד מקומות 5-6, אבל זה לא ישחרר אותה מגורלה. היא הפכה להיות כמו כולן. אין לה רעיונות חדשים. הניסיונות למחזר רעיונות ישנים (כמו שעשה למשל איזי שרצקי שוב ושוב בק"ש ונכשל) לא צלח והמהפכה הכלכלית-מקצועית-תדמיתית עליה הצהיר סגל בקיץ התרסקה גם היא כי האנשים שלו לא ביצעו אותה נכון.

במכבי נתניה מאמינים שלכל אחד יש תאריך תפוגה. לפיכך, השחקנים שהובילו אותה להישגים ומיצו את עצמם התקדמו בדרך כלל אחרי השנה השלישית. המחשבה הזאת צריכה להיות נכונה גם לגבי המאמנים. לדבר על מאמן בכדורגל הישראלי במונחים של פרגוסון או ונגר, זה נחמד בתיאוריה. המציאות היא שתאריך התפוגה של החיבור בין נתניה לצמד המאמנים שלה מתקרב. הוא עומד על מאי 2020.   

    תאריך התפוגה של החיבור בין נתניה לצמד המאמנים שלה מתקרב (דני מרון)