תקופה ארוכה מאוד, ולמעשה ארוכה מדי, אי אפשר היה ליהנות ממשחקיה של הפועל באר שבע. הקבוצה היתה רחוקה מיכולותיה בעונות האליפות הרצופות ובוודאי היא, כמו כל האחרות, עמדה בעונה האחרונה בצילה של מכבי תל אביב. אבל בסוף השבוע, בניצחון 1:3 על נורשפינג, סוף סוף הראתה באר שבע משהו שונה ומרענן.
לפתע זו היתה קבוצת כדורגל המתפקדת היטב, ומעל לכל עלה ברגליה לטפס לשלב הבא, בו תיפגוש בפיינורד רוטרדם.
הניצחון על נורשפינג, לאחר 1:1 במשחק הראשון בשוודיה, אינו דבר ברור מאליו. שוודיה היא מדינת ספורט, ונורשפינג מייצגת נאמנה את הכדורגל בארצה. 13 פעמים זכתה הקבוצה באליפות שבדיה, כולל זכייתה האחרונה בכתר המקומי, שנרשמה ב-2015. לפיכך, אם להודות על האמת, הייתי ספקן באשר ליכולתה של באר שבע לחלוף על פניה – ועם זאת, התוצאה 1:3 שהושגה באצטדיון טרנר מדברת בעדה.
ברק בכר. הקבוצה שלו הזכירה את ימיה הגדולים (דני מרון)
אז מה בעצם עשה אצלה את ההבדל? בראש ובראשונה השוער ארנסט שטקוס, שהוא ללא ספק חומת מגן מעולה. הרבה בזכותו נהנה קו ההגנה שלפניו מביטחון הדרוש לכל מגן ובלם. עמית ביטון ונייג'ל האסלביינק תרמו תרומה חשובה, וגם שלושת שחקני הרכש עדן שמיר, דוד קלטינס וראמזי ספורי נראו כמי שנקלטים בטבעיות בקבוצתם החדשה. זהו צוות רענן ובעיקר רעב להצלחה, שלא לדבר על פריחתו של ניב זריהן שכבש צמד ומימש נפלא את כישרונו בדרך להישג המשכנע.
עתה נותרה רק השאלה האם לאיכות המשחק מול נורשפינג תהיה גם המשכיות. אוהדיו של הקטר מבירת הנגב מקווים בכל ליבם שאכן היה זה סימן לבאות. כך או כך, ידוע לכל אחד שפיינורד היא כבר סיפור שונה וברמה אחרת. ומי יודע, אולי דווקא מולה שוב תפגין הפועל כדורגל שניתן יהיה להתגאות בו. לעיתים דווקא מול יריבה עוצמתית אתה מוציא מעצמך את המיטב.
מה דעתך על הכתבה?