לפני שנה החליטה לסטר סיטי להמר בגדול. כל אנגליה דיברה אז על הבלם הארי מגווייר, אשר הפך לגיבור האומה במהלך המונדיאל ברוסיה. השועל, שהיה אלמוני יחסית עד אז, היה אחת הדמויות המדוברות בממלכה. הבחור הצנוע הצטיין כמעט בכל משחק, נגח את השער הקריטי מול שבדיה שהעלה את האריות לחצי הגמר, והיה ברור שאפשר לעשות עליו קופה.
לסטר רכשה את מגווייר מהאל רק שנה קודם לכן תמורת 12 מיליון ליש"ט, וכעת הייתה לה הזדמנות לעשות רווח מיידי ועצום. ז'וזה מוריניו דרש מהנהלת מנצ'סטר יונייטד לא להתקמצן כי מרכז ההגנה שלו היה זקוק לחיזוק. ואולם, לסטר בחרה בהתנהלות מסוכנת. היא הדביקה על מגווייר תג מחיר של 70 מיליון ליש"ט, והשדים האדומים נרתעו. אפילו במונחי השוק המטורלל של ימינו, הסכום הזה נתפס כמופרז באופן קיצוני. מגווייר בכלל לא התלונן. "אני חייב המון ללסטר, וכלל לא חשבתי לעזוב. אני שמח להישאר כאן", הוא הצהיר.
הסיכון היה עצום, כי הפופולריות של מגווייר עלולה הייתה להיות זמנית. עונה בינונית עם לסטר עשויה הייתה להוריד את ערכו למימדים מציאותיים, ולא הייתה לו הזדמנות להוכיח את עצמו בזירה אירופית. 12 חודשים חלפו, ומתברר שההימור של השועלים הצליח בענק. במקום לרדת, מחירו של הבלם רק האמיר, ויש לכך מגוון סיבות.
ראשית, מגווייר עצמו סיפק שנה יציבה יחסית, גם אם קבוצתו הלכה לאיבוד במרכז הטבלה, ואף המשיך להצטיין במדי הנבחרת של גארת סאותגייט. שנית, ההצלחה המסחררת של וירג'יל ואן דייק בליברפול הדגישה כי תשלום גבוה עבור בלמים אינו מופרך, אלא מסוגל לשנות את גורלה של הקבוצה. האדומים דהרו לעונה הטובה ביותר בתולדותיהם (גם אם לא סיימו בפסגה), וזכו בליגת האלופות. שלישית, הלחץ בהנהלת מנצ'סטר יונייטד רק הלך וגבר. מוריניו כבר מזמן לא שם, אין יותר מלחמות אגו בין היו"ר אד וודוורד למנג'ר, אבל הדרישה של המאמן החדש אולה-גונאר סולשיאר זהה – הוא זקוק נואשות לבלם כדי לבנות סביבו את העורף. לכן, בעוד בקיץ שעבר סירבו השדים האדומים לשלם 70 מיליון, הרי שעכשיו הם סיכמו לפי הדיווחים את העסקה תמורת 80 מיליון ליש"ט.
אם המהלך אכן ייצא לפועל, הוא יהפוך את מגווייר לשחקן ההגנה היקר בהיסטוריה. כן, לפני ואן דייק שעלה ליריבה המושבעת "רק" 75 מיליון. לסטר יכולה להרגיש על גג העולם בזכות התנהלות מופתית במשא ומתן, והשחקן עצמו יתעשר מאוד בעקבות המעבר, אך הוא יצטרך להתמודד עם שתי סוגיות קריטיות לאור תג המחיר המפלצתי.
לשם התחלה, הדרישות המקצועיות מצד האוהדים יהיו מוגזמות. התווית "עלה יותר מ-ואן דייק" תכביד מאוד על היכולת של מגווייר להצליח – פשוט כי אינו ברמה של ההולנדי. האנגלי הוא בלם עם המון איכויות – הוא חזק מאוד פיזית, בעל משחק ראש משובח, ממושמע טקטית, יש לו ראיית משחק טובה ללא הכדור ועם הכדור, והוא מסוגל לפתח התקפות במסירות לא רעות, אך הוא בשום אופן לא גאון מאף היבט. עם שלוש שנים בלבד בפרמיירליג, ו-20 משחקים בינלאומיים בנבחרת, הוא גם לא מנוסה מספיק על מנת להציל באופן מיידי את העורף של מנצ'סטר יונייטד. הוא ישפר את הקבוצה, אך לא יביא "אפקט ואן דייק". לרוע המזל, ביציעים ידרשו את האפקט הזה, וההתנגדות לעסקה כה יקרה ניכרת כבר עכשיו.
התווית "עלה יותר מ-ואן דייק" תכביד מאוד על היכולת של מגווייר להצליח (Gettyimages)
אלא שזו הבעיה הפחותה. צרה גדולה הרבה יותר נעוצה בשינוי הקיצוני הצפוי בתדמיתו של מגווייר. זה כלל לא קשור ליכולתו על המגרש, אלא לתפיסתו בעיני האוהדים ברחבי הממלכה. עד כה, הוא היה אחד השחקנים האהובים בקרב הנייטרלים בגלל שהוא אנטי-כוכב. מגווייר הוא בחור פשוט מיורקשיר – אחד מהחבר'ה. קל להזדהות איתו, קל להתחבר אליו. התמונה המפורסמת ביותר שלו במהלך המונדיאל, אשר הפכה לוויראלית, היא שיחה נעימה עם אוהדת ביציע. רוב האוהדים כלל לא ידעו כי מדובר בארוסתו שבאה לבקר אותו – כי מעטים הכירו את הארוסה של מגווייר. הוא הכדורגלן הכי צנוע שאפשר לדמיין, ואף נאלץ לעבור לא מעט מכשולים בדרך להצלחה.
הוא בא מלמטה, הגשים חלום ללבוש את מדי שפילד יונייטד אהובתו, אך חווה ירידה לליגה השלישית בעונת הבכורה שלו בבוגרים. שלוש שנים הוא בילה שם, בליגה השלישית, הרחק מאור הזרקורים – ורק הסקאוטים של האל שמו עליו עין בסופו של דבר. אלא שבהאל סמך המנג'ר סטיב ברוס על בלמים אחרים, ומגווייר נאלץ לשבת ביציע. הוא אפילו יצא להשאלה מתסכלת בוויגאן, וכאשר חזר גילה כי האל ירדה לליגת המשנה. בקיצור, רק בגיל 23 הוא החל לשחק בקביעות בפרמיירליג – וגם אז חווה ירידה, בעוד האל סובלת מהמאזן ההגנתי הגרוע ביותר. אם מישהו היה אומר לו ב-2017 שיהיה גיבור המולדת בגביע העולם, הוא היה צוחק. אבל זה בדיוק מה שקרה – המצוקה בעמדת הבלמים אילצה את סאותגייט להמר על מגווייר – והתוצאה הייתה מסעירה. "ידעתי שזה יעבוד", אמר המאמן הלאומי בדיעבד, וכולם מחאו להם כפיים.
אז הוא חביב הקהל, "נער טוב יורקשיר". אם יעבור לאולד טראפורד תמורת 80 מיליון ליש"ט, התדמית הזו תימחק תוך שנייה, ולא באשמתו. הוא כבר לא יהיה אנטי-כוכב. הוא יהיה הכוכב. במקום להריע לו, אוהדים נייטרלים רבים ישמחו ללעוג לו. במקום הסמל של הכדורגל השורשי והטוב, יהיה מגווייר הסמל של הכדורגל הממוסחר והמושחת. וזה בכלל לא תלוי בו. במובן מסוים, זו תהיה הטרגדיה האישית שלו. חוסנו המנטלי יעמוד למבחן, ודרך ההתמודדות עם תמורות עצומות אלה תשפיע רבות על המשך דרכו המקצועית.
הארי מגווייר במדי נבחרת אנגליה. חוסנו המנטלי יעמוד למבחן (AFP)
מה דעתך על הכתבה?