תרומתו לכדורגל של הקשר ההולנדי אריאן רובן, שהודיע בסוף השבוע על פרישתו מהמשחק, בגיל 35, לא תסולא בפז. הוא הקיצוני האולטימטיבי, עמדה שהייתה פעם בחזקת חובה מתבקשת, אבל במשך שנים לא נעשה בה שימוש מקסימלי ומעמדה דעך.
בעבר הרחוק, למשל, בשנות ה- 50 ,שני שחקני קו טבעיים, אחד מימין ואחד משמאל, היו עולים בהרכבה של כל קבוצה וכל נבחרת. ניתן לתת דוגמאות רבות לשחקנים גדולים, שמעמדות אלה של הקיצוני, יצרו הזדמנויות רבות להבקעה. הם עשו זאת בזכות יכולת אישית גבוהה ומיומנת של כדרור, הטעיות גוף, מהירות, והכנעת המגנים השומרים עליהם. כאלה היו בין היתר מאתיוס ופיני בנבחרת אנגליה, גארינצ'ה, זאגאלו וז'ורז'ניו בנבחרת ברזיל, סימואש בנבחרת פורטוגל, פאקו חנטו בנבחרת ספרד, ג'ורג' בסט בנבחרת צפון-אירלנד, וצ'יבור בנבחרת הונגריה. הם הביאו למגרש גם את הברק והיופי, ולא פעם אף "התעללו" בשומריהם, לפני שמסרו את הכדור לשחקן חופשי, או בעטו בעצמם לעבר שער היריבה. זו הייתה באמת תקופת הרומנטיקה של הכדורגל, והקהל נהנה, התלהב ומחא כפיים.
תפקידם הקלאסי של הקיצונים הוא למנוע מההגנות לצופף את מרכז רחבת 16 המטרים. כל מאמן מתחיל יודע זאת, אבל לא בטוח שמאמנים, מנוסים יותר, או מנוסים פחות, מממשים את הרעיון בשלמותו. נכון, עדיין ישנם שחקני קו התקפיים, ומאור בוזגלו הוא היום דוגמא ישראלית מובהקת לכך, ועם זאת כמה קבוצות עולות למגרש כשבהרכבן קיצוני ימני וגם קיצוני שמאלי?
רובן מתחיל לכדרר. הקיצוני האולטימטיבי (CHRISTOF STACHE/AFP/GettyImages)
טקטיקת הכדורגל עברה שינויים ולא פעם קבוצות מתייצבות במגרש במערך של 2-4-4. ברור לגמרי שבמערך שכזה הדגש אינו על שני שחקני קו התקפיים. אינני מתעלם מהעובדה שמשני המגינים, כמעט בכל מערך, נדרשות גיחות להתקפה לאורך הקווים, והם הופכים לקיצונים "מדומים". למגן תוקף כזה ישנה אמנם מהירות, אבל בדרך כלל הוא שונה במהותו וביכולתו מהקיצוני הטבעי, זה המשכיב בכדרוריו את ההגנות.
אריאן רובן, כדורגלן נבחרת הולנד, וששיחק עשור בבאיירן מינכן, הוא הקיצוני שנהניתי לראות בפעולה בשנים האחרונות. שידרתי בטלויזיה כמה ממשחקיו במדי באיירן, וכמעט בכל פעם שבה הגיע הכדור לרגליו, הפגין ההולנדי את יכולתו הטכנית המרהיבה, שהיא הקסם הטמון במשחק הכדורגל. בדיוק השחקן שכדי לראותו משחק, משלמים לרכישת כרטיס כניסה לאצטדיון. רובן תופקד בעמדת הקיצוני הימני, ונהג לא פעם ולא פעמיים לחתוך לכיוון המרכז. בכך ברח וחמק מהמגן השומר עליו, מבלי להכנס עמו לעימות, ואז סיים בבעיטה ברגלו השמאלית לעבר השער. זו הייתה דרכו להבקיע. המעניין והמוזר כאחד הוא, שהגנות היריב הכירו את המהלך הזה, התכוננו אליו, ראוהו אין ספור פעמים בטלוויזיה, אבל התקשו לבלום את הפעולה, אותה ביצע ביעילות כה גבוהה. בעיני הוא מדור הנפילים של התפקיד. שחקן היודע לשמור על קו האורך, מבצע את תנועתו הנכונה לקבלת הכדור, בדיוק כפי שכתוב בספר תורת הכדורגל. רובן היה כדורגלן נפלא וארון הגביעים שבביתו וודאי עמוס לעייפה במדליות ובפרסים רבים.
חסרה לו מדליית הזהב מגביע העולם, שכן הוא וחבריו לנבחרת הולנד הפסידו 1:0 לספרד, במשחק גמר גביע העולם ב- 2010, ביוהנסבורג, בדרום-אפריקה. לרובן עצמו ניתנה הזדמנות מצוינת להכניע את איקר קסיאס, שוער ספרד במצב של 0:0, אך קסיאס הדף את הכדור ומנע שער. לקראת סיום הארכה הצליח דווקא הספרדי אנדרס אינייסטה להבקיע, קבע 0:1 לזכות נבחרתו והתוצאה נשמרה עד לשריקת הסיום. מכל מקום, אריאן רובן עשה קריירה עשירה ומפוארת ובסיומה גם אני רוצה לומר: תודה.
ההחמצה מול קסיאס. מדליית הזהב היא היחידה שחסרה בארון המפואר (Jasper Juinen/Getty Images)
מה דעתך על הכתבה?