לאייל סגל חשוב שאוהדי מכבי נתניה יבינו שני דברים. "הרעיון המרכזי שלנו העונה הוא לבנות קבוצה שתפסיק להזכיר את זה שלפני שלוש שנים התחלנו במינוס תשע בליגה הלאומית". על המשפט הזה הוא חזר כמה פעמים במהלך הקיץ, כולל בפוסט "השחקנים הרעים" שהוליד מהפכה מקצועית, תפיסתית וכלכלית במכבי נתניה. סגל, וזה הדבר השני שחשוב לו שכולם יידעו, הדגיש שהתקציב יעמוד על 35 מיליון שקל – גבוה יותר מהעונה הראשונה של דניאל יאמר. במילים אחרות, בעדינות אופיינית, הבעלים שם למכבי נתניה מטרה – להתמודד על תארים. ולא, הוא לא מכוון לעוד קמפיין איכותי בגביע.
קצת היסטוריה. העונה הראשונה בעידן יאמר הייתה לפני 13 שנה. אייל ברקוביץ' מונה למנהל מקצועי, עזב לפני תחילת העונה, אבל לא לפני שנתניה החתימה ערימה של שחקני רכש בכירים, חלקם ממש בתחילת הקיץ. האוהדים ההמומים קיבלו אחד אחרי השני שמות דמיוניים עבורם כמו שטראובר, סטרול, שכטר, אופיר חיים, אוזן, ז'אנו, זיתוני, ערן לוי, בירוק והזרים פיטו ואנסמובו, כמו גם את אלי גוטמן על הקווים. נתניה פתחה בינוני, ראובן עטר חזר לקווים והעסק החל לעבוד. הקבוצה אמנם לא היוותה יריב לבית"ר ירושלים העשירה של ארקדי גאידמק, אבל סיימה כסגניתה. בגדול, זה היה הסיפור בעידן יאמר – קבוצה שהייתה "ליד" ולמרות האמצעים, לא הצליחה לתת פייט ולדגדג תואר. סגל חולם לשבור את תקרת הזכוכית.
אפשר לומר שהעונה החולפת הגבירה את התיאבון. נתניה פספסה על הבאזר גביע וכרטיס לאירופה והמסקנות של הצוות הניהולי והמקצועי היו ברורות: הקבוצה חסרה עומק והגיעה קצרה מאוד לרגעי ההכרעה במיוחד בחלק הקדמי, הקבוצה חסרה מנהיג שירים אותה מנטלית וחסרה "רוע". ב-28 במאי שפך סגל את מסקנותיו בפוסט מלא רמזים. באותו ערב, אינגולשטאט של אלמוג כהן ירדה ליגה. מטרת הרכש הראשונה הפכה ברורה מתמיד. כהן עונה על קטגוריות המנהיג והרוע. זו תהיה הקבוצה שלו. הוא הפנים של הפרויקט החדש. הלכו בשבילו יותר רחוק משהיו מוכנים ללכת בשביל כל שחקן אחר.
הפנים של הפרויקט החדש בנתניה. כהן באימון הבכורה (דני מרון)
ההחתמה של כהן הייתה הצהרה לאוהדים. לראשונה בעידן סגל, נתניה נלחמה ראש בראש על שחקן עם קבוצה גדולה – וניצחה. היא גם סימלה את שינוי המדיניות. לא עוד גישה איזי שרצקית של חיפוש אלמונים שיגדלו עם המועדון. על תארים נאבקים עם שמות ועבור מכבי נתניה, אחד כמו קהת – תקוע ככל שיהיה – הוא שם לכל דבר. תוספת כישרון. להוציא את דני עמוס וגיא מלמד, נתניה לא החתימה בעידן סגל ישראלי בכיר ובשל בעיקר כי לא חיפשה כאלה. אחרי עזיבת ערן לוי ודיא סבע, היא ניסתה להיבנות סביב זרים בכירים. הקיץ המגמה התהפכה. הזרים ישלימו, הישראלים יובילו.
נתניה חיפשה במסגרת התקציב והדרישות המקצועיות ישראלי בכיר כמעט בכל עמדה בה הגיע שחקן ולכן גם ויתרה על רכישת מוטי ברשצקי. למעשה, הרעב של סגל הוביל אותו לזנוח חלקית או לפחות לשים בצד עוד כמה מעקרונות העבר עליהם הצהיר. למשל, לא למכור שחקנים לקבוצה בישראל אלא אם תגיע הצעה שאי אפשר לסרב לה. עלי מוחמד נמכר גם למען מטרת הריענון. יחד עם עזיבת ברנקו ורגוץ' וזו הצפויה של ניקו אולסק, מהסגל שעלה ליגה נותרו שני שחקני הבית ויקי כחלון ואביב אברהם. בדיוק כך מקווים סגל ודראפיץ' להשכיח סופית את קבוצת המינוס תשע. מי שמיצה את עצמו יכול לעזוב גם בתוך הליגה במחיר הנכון או תמורת השחקן הנכון.
יהיו גם צעירים. רון אשכנזי ויובל שדה נרכשו מרמת השרון, ארבעה שחקני נוער שהוקפצו בתיאום עם המנהל המקצועי זאביק זלצר, אבל הם כבר לא המטרה העיקרית. המסר שיצא מאירוע פתיחת העונה היה ברור וחד משמעי – לא מחביאים ציפיות ולא בורחים. מכבי נתניה מנסה לעבור שינוי תדמיתי. היא לא רוצה שתסתכלו עליה כמאמי הסימפטית והמגניבה אלא כביצ'ית שבאה לגנוב את החבר של מלכת הכיתה. מי שלא מבין את זה או רוצה להיות חלק מזה – חן עזרא למשל – לא יסתובב איתה.
כהן, סגל ודראפיץ'. מכבי נתניה מנסה לעבור שינוי תדמית (דני מרון)
רומן ספרדי: גולובארט קיצץ בשכרו כדי להגיע, אבל האם הוא הפיתרון?
אל שולי החגיגות נדחק שחקן רכש חשוב שמהווה חידה. הבלם הספרדי רומן גולובארט. לנתניה היו בקיץ ארבעה מועמדים בולטים להיכנס לנעליו של ורגוץ'. השלושה האחרים היו בלם מונטנגרי שסירב להגיע לישראל, מועמד צ'כי וגאבר דוברובוליץ הסלובני עליו דרשה דומז'אלה 300 אלף יורו. דראפיץ' טען שעקב אחרי גולובארט תקופה ארוכה, אך בסביבת המועדון סבורים שהוא לא היה האופציה הראשונה.
גולובארט הקטלאני גדל במחלקת הנוער של אספניול. חלק חדר הלבשה עם בני גילו משנתון 1992, שחקנים כמו ג'רארד מורנו (היום בוויאריאל), ג'ורדי אמאט (ראיו) ואנריק סבוריט ממכבי ת"א. בגיל 17, אחרי שנה של חיזורים מצד המאמן רוברטו מרטינס, השלים מעבר לוויגאן. "הזדמנות מיוחדת", כינה את המעבר. בשנתיים הראשונות לא שיחק כלל בבוגרים ואז, נשלח להשאלה באינברנס הסקוטית, שם פגש את טרי בוצ'ר – אחד הבלמים הקשוחים והפרועים בתולדות הכדורגל האנגלי.
גולובארט לא התאקלם לכדורגל הסקוטי ונראה רע באימונים ובמשחקים. יום אחד, לבוצ'ר נמאס: "הוא צרח עליי באימון. דפק מונולוג מטר מהפנים שלי וקרא לי: 'כלומניק, אתה חוזר לוויגאן'. רציתי להילחם בו, אבל גם ללמוד ממנו. למחרת אמרתי לו שלא אחזור ככישלון והוא הרגיע אותי ולימד אותי קצב ולחץ. בזכותו, התחלתי להתאקלם ובדצמבר אינברנס האריכו את ההשאלה. בסיום אותה עונה, נבחרתי לשחקן הצעיר של השנה".
גולובארט שיחק שלושה משחקי פרמיירליג בוויגאן בעונת 2012/13, אבל הוא זכור יותר בזכות המסע בגביע. עד רבע הגמר שיחק בהרכב. בחצי הגמר, כשהבכירים חזרו, נופה מהסגל. כשהחברים בראשות מיינור פיגרואה שמעו שלא יקבל בונוס עלייה לגמר, אספו כסף ושמו לו מעטפה בתא. למעשה, הזכייה בגביע האנגלי הייתה רגע השיא בקריירה שלו גולובארט, אבל בסיום אותה עונה הקבוצה ירדה, מרטינס עזב וחוזהו של הבלם לא הוארך.
רגע השיא בקריירה היה בוויגאן. גולובארט בימיו באנגליה (Clive Mason/Getty Images)
דברים לא התחברו לו בהמשך. הוא עבר לקלן ושיחק בעיקר במילואים. "הראו לי את הדלת או יותר נכון את החלון". הוא הושאל לאווה מהליגה השנייה וכמעט לא שיחק. בהמשך, התגלגל עד לליגה השלישית בספרד. הייתה לו עונה טובה ברסינג פרול הקטנה, המשיך למורסיה, דחה את מאיורקה לטובת אלצ'ה והסתבך עם ההנהלה לאחר ציוץ פוליטי. גולובארט השווה את מעצרו של קרלוס פוג'דמון, מי שהכריז על עצמאות קטלוניה, להוצאתו להורג של ליואיס קומפניס על ידי ממשל פרנקו ב-1940. האוהדים זעמו וגולובארט עזב בינואר למרידה.
"התקופה שלי באלצ'ה הייתה רעה. היו ליליות ששאלתי את עצמי למה אני עדיין משחק כדורגל", אמר ורמז על בעיה אישית שגרמה ליכולת הרעה. "במצבים כאלה חשוב לקבל עזרה", אמר. בעונה שעברה שיחק בנאה סלאמיס הקפריסאית, קבוצה קטנה שהפתיעה והשתחלה לפלייאוף העליון. עבור לא מעט אנשי מקצוע בקפריסין, גולובארט עשה את ההבדל.
הוא בלם גבוה, טכני, בעל משחק ראש מצוין שמרבה לספוג צהובים (12 ב-21 משחקים אשתקד). בקפריסין מספרים על טיפוס מיוחד, לא כדורגלן טיפוסי. בחשבון האינסטגרם שלו אפשר למצוא תמונות מטיולי טבע, יוגה על חוף הים והרבה מוזיקה. "סוג של היפסטר", מספרים באי השכן. לנתניה, טוענים, רצה עד כדי כך להגיע עד שהסכים לקצץ בשכר כדי שהקבוצה תוכל להגדיל את ההצעה שלה עבור רכישתו.
גולובארט ושחקני הרכש של נתניה מציגים את המדים החדשים (דני מרון)
בלמים ספרדים נחלו הצלחה בליגת העל, גם כאלה שהגיעו מליגות נמוכות. נתניה, שוב לראשונה בעידן סגל, שילמה דמי העברה על שחקן זר בעמדת מפתח כחלק מאותה מהפכה. באופן טבעי, העיניים יהיו על אלמוג כהן וקהת, על בצ'יראי ועל השאלה איך מתמודדים לראשונה עם ציפיות ואיך מבצעים את התהליך שסגל שם כמטרה, אלא שדווקא הצלחה עם גולובארט קריטית לפרויקט כולו. קל אולי לשכוח, אבל משחק ההגנה של נתניה היה בעייתי מאוד אשתקד.
ויש עוד לא סימני שאלה. אם אולסק יעזוב, הסגל יכלול שני קשרים בעלי אוריינטציה הגנתית. בעיית העומק עדיין לא נפתרה כשבאוויר פיזרו הבעלים והמאמן רמזים על שחקן שעוד יגיע. אבל גם עכשיו נתניה מסקרנת. נתניה הציבה לעצמה אתגר לעלות מדרגה בדיוק בקיץ שבית"ר, מכבי חיפה והפועל ת"א עשו אותו דבר והפועל ב"ש נבנית מחדש. דראפיץ' אמר בחיוך שאם יצהיר שהמטרה היא פלייאוף עליון "תורידו לי את הראש". גם הוא יודע. "מחיקת" עונת המינוס תשע חלה גם עליו. העונה היא האתגר הכי גדול בקריירה שלו ושל שי ברדה. העונה, הוא כבר לא ייהנה מהנחת הסימפטי.
מה דעתך על הכתבה?