יובל אשכנזי: "מישל תמך בי כלכלית והיה גם סוג של מנטור"

את יובל אשכנזי תפסנו בחמישי ב-11 בבוקר. פחדנו להעיר אותו, כי אחרי שאתה מביא גביע, אתה חוגג כל הלילה. אבל אשכנזי התפלא שלא התקשרנו קודם: "לא ישנתי. איך אפשר לישון? עצמתי עיניים, אבל אתה מכיר את זה, אתה לא נרדם באמת".

הלילה הלבן שלו התחיל בחגיגות באוטובוס, אחר כך הגיעה בני יהודה ל"בוסי" בשוק התקווה. "היה ממש מרגש", הוא משחזר, "נותנים לך להרגיש חלק מהשכונה. בחמש בבוקר נכנסתי הביתה. ישבתי עם עצמי בסלון, נורא התרגשתי. חלקתי עם עצמי את הרגע הזה. ניסיתי להירדם ולא הלך. הלכתי לאכול ארוחת בוקר עם אמא והחברה. מאוחר יותר אלך לאימון שחרור. בראשון יש ליגה".

כן, מכבי נתניה שוב. הפעם זה לא יוכרע בפנדלים. תגיד, חשבת שאתה תכריע את הגמר הזה?
"יוסי עשה רשימה. הלכתי אליו לוודא שאני בועט פנדל. אמרתי לעצמי שאני אבעט, אני לא מפחד. לשמחתי הוא אמר לי שאני בועט את הפנדל החמישי".

מלחיץ, לא?
"אולי מבחוץ זה נראה מלחיץ. הייתי מוכן לזה מנטלית. דמיינתי עוד קודם את הרגע שאני זוכה בגביע. בראש שלך אתה לא נלחץ, אלא מצפה לזה. לאורך הקריירה שלי בליגה א' עברתי את זה בקטנה וצברתי ניסיון. אני זוכר את עצמי במדי הפועל אזור, בדו קרב פנדלים נגד נס ציונה בפלייאוף ליגה א', וגם שם בעטתי פנדל ועלינו שלב. זה לא שעצרתי אחרי חצי הגמר, כשניצחנו מהגול שלי נגד מכבי ת"א. אני פשוט מתקדם למשחק הבא. יש לי עדיין שאיפות ומטרות".

איך אתה מסכם את החאפלה?
"היה מרגש נורא. אני יודע שתהיה עוד חגיגה בגן בשכונת התקווה, ואומרים לי שזה יהיה בכלל מטורף".

"דמיינתי עוד קודם את הרגע שאני זוכה בגביע". אשכנזי עם אסייג (דני מרון)

וזה מגיע אחרי פנדל, שאיך נאמר, תגיד תודה שנכנס.
"לא היה פנדל הכי טוב. בעטתי חזק, דני עמוס יכול היה לזנק לפינה אחרת. הוא עצר, וזה נכנס. ברור שיכול היה להיות פנדל יותר טוב".

"מעולם לא חשבתי שלא אתקדם"
עד לפני שנתיים היה יובל אשכנזי שחקן בליגה א' דרום. התחיל בהפועל אזור, היה בקריית מלאכי, סיים בהפועל כפר שלם. קבוצות ליגות נמוכות קלאסיות. הרגע הכי קשה שלו בכלל לא היה בליגה א', אלא דווקא כשניסה להתקדם. "אחרי שלוש שנים בליגה א', חזרתי להיבחן בהפועל ר"ג, קבוצת האם שלי. הם רצו אותי. באותו זמן אמר לי מישל (מישל נתנזון, המנטור שלו – ר"ע) שאני צריך לעשות עוד שנה בליגה א'. היו לי ויכוחים איתו והתלבטתי אם ר"ג או כפר שלם. זו הייתה ההחלטה הכי קשה בחיים שלי. אתה רואה את הלאומית מול העיניים, ואז אתה עוצר את עצמך והולך לעוד עונה בליגה א'".

תמליץ לכל שחקני ליגה א' הצעירים לעבור עונת התחשלות נוספת?
"תלוי בשחקן. אם חסרות דקות משחק, אז מה זה משנה אם לאומית או ליגה א'?"

קצת הפתיע שהגעת כל כך מהר למצב שבו אתה מכריע קרבות על תואר.
"אני חושב שבגלל מה שעברתי בליגה א', אני מגיע לרגעים האלה ויש לי יותר בטחון. חוויתי דברים קשים בליגות האלה. כשאתה פתאום בא לליגת העל, אתה בא כבר ליהנות. אתה בעצם מגשים את החלום. תמיד האמנתי בעצמי. אפילו בבקעת הירדן, במגרש בתומר, שם הירידה מחדר ההלבשה למגרש עוברת במקום שנראה כמו מכלאה, לא התייאשתי. מעולם לא חשבתי שלא אתקדם, לא היו לי ספקות".

לא ברור אם ספקות זו ההגדרה הנכונה, אבל עד שאשכנזי פגש את מישל נתנזון לא בטוח שליגת העל הייתה אופציה. נתנזון (50), יליד בריה"מ, גדל בארה"ב, נודע שם כשחקן שחמט מוכשר, אך בגלל הפסדים בהימורים הפך לחסר בית ונהג לשחק שחמט ושש-בש על דולרים בודדים כדי להגיע למנת פלאפל ביום, ומכאן נדבק לו הכינוי "מישל פלאפל".

"בשיחה הזו הבנתי שאלוהים שלח לי מלאך". אשכנזי על מישל 'פלאפל' (דני מרון)

את הכישרון בשש-בש הביא לנבחרת ישראל, ואחר כך נחשב לשחקן השש-בש המוכשר בעולם, כזה שאף צבר הון בתחרויות. את המפגש שלו עם "פלאפל" מתאר אשכנזי בעיניים בורקות: "הגעתי לאזור מהפועל ר"ג. הייתי בן 18 והוא פתאום הגיע מאמריקה לביקור. ראיתי מולי אדם עם חליפה ולימוזינה. המאמן גדי כרמלי שיחק איתו בנבחרת ישראל בשש-בש וסיפר לו עלי. הוא הזמין אותי לפגישה בתל אביב ונורא חששתי, האיש נראה מפחיד. לא אשכח בחיים איך עשינו הליכה של ארבע שעות בים, ובשיחה הזו הבנתי שאלוהים שלח לי מלאך. התחלתי להקשיב לכל מה שאמר. יום לאחר מכן טס לארה"ב ואני טסתי בעצמי למקסיקו, טיול של אחרי צבא. הוא ראה צילומים שלי עם חברים ובירות והתחיל להוכיח אותי על כך שאני לא עובד על עצמי בזמן הפגרה. מאז זה נמשך ככה שבע שנים".

במה זה מתבטא?
"מה הוא לא עשה בשבילי. הוא עזר לי כלכלית לממן מאמן אתלטיקה, מאמן וידיאו ומאמן כושר גופני. הוא היה גם סוג של מנטור, היו לנו הרבה שיחות, מה אני צריך לעשות בשביל להשתפר. הוא אמר לי לקחת בחשבון שאולי לא אצליח, ואמרתי שכן אצליח. הוא לא רצה שאני אתאכזב. הוא מבין גדול בכדורגל. יכול להיות בשקט יו"ר ההתאחדות ויכול לשנות את הכדורגל הישראלי".

"לא מתבייש ולא מפחד. המטרה: הנבחרת"
לפני שנתיים הבינו אשכנזי ונתנזון כי הגיע העת לנסות לעלות ליגה, אולי שתיים. "דיברתי עם מישל, חשבתי שאני מוכן נפשית, כי עברו בכל זאת ארבע-חמש שנים של עבודה קשה. פנינו לברק אברמוב, וברק אמר שיוסי אבוקסיס הסכים לראות אותי. זה היה בדיוק אחרי הזכייה הקודמת בגביע, ויוסי מונה להיות מאמן. התאמנתי עם כל השחקנים, באתי כמו מטורף לכל אימון, נלחמתי כאילו אני בשדה הקרב בעזה. הוציאו אותי למחנה אימונים ושם גם כבשתי את השער האחרון במשחק מול קבוצה בולגרית. אחרי המשחק אמר לי יוסי שהוא רוצה שאהיה חלק מהקבוצה. הייתי שייך עדיין להפועל ר"ג. נאלצתי לטוס חזרה לארץ באמצע המחנה כדי לסדר את השחרור, ואבא שלי בא עם האביר על הסוס וקנה את הכרטיס שלי מהפועל ר"ג, בהרבה כסף, במושגים של אבא שלי". אשכנזי מסרב לנקוב בסכום, אבל מדובר בכמה עשרות אלפי שקלים – סכומי כסף שהורים לשחקנים מוציאים מכיסם כדי להעבירם מקבוצה לקבוצה.

אבוקסיס לא גרם לכם להצטער על ההוצאה.
"יוסי זה בן אדם מדהים. הוא האמין בי מהרגע הראשון. הוא הסתכל לי בעיניים בצורה כזו שהרגשתי שהוא מאחורי. כאילו אמר: 'הכל בסדר, נלך על זה'. מיותר לציין שהוא מאמן ענק. הוא ידע לבנות את הקבוצה כאנדרדוג. הוא לא מוערך מספיק. היה לו צ'אנס לעזוב, והוא בחר להישאר איתנו, הוא הקריב את העונה הזו כדי להישאר. אני מאלה שחושבים שברגע שאתה עושה את המסע הנכון, אתה מקבל בחזרה פי שניים".

"אין ווינר כזה". יוסי אבוקסיס (דני מרון)

והוא גם ווינר.
"אין ווינר כזה, הוא לוקח ללב כל הפסד. הוא תחרותי בטירוף. הולך לפעמים נגד כל הסיכויים. בזה נמצא חוזק הקבוצה, ויוסי הוא שהרכיב אותה".

כמי שהגיע בגיל 25 לליגת העל וזכה בתואר אחרי שנתיים במו רגליו, יש עוד לאן להתקדם?
"נבחרת ישראל בראש ובראשונה, ואני לא מתבייש או מפחד להגיד. אני מספיק טוב כדי לקבל זימון. מתי שזה יבוא, זה יבוא. זו תהיה הגשמת חלום בשבילי".