לואיס סוארס לא היסס לחגוג בראוותנות, עם חיוך גדול, כאשר העלה את ברצלונה ליתרון מול ליברפול בקאמפ נואו ביום רביעי שעבר, וכך העליב מאוד את האוהדים באדום. הם ציפו ממנו לאיפוק מול האקסית המיתולוגית, ולא קיבלו אותו. כעת עומד הקאמבק הערב (שלישי ב-22:00) המרגש לאנפילד במשחק הגומלין בחצי גמר ליגת האלופות בסימן שאלה לא מבוטל.
הכוכב האורוגוואי היה אמור להתקבל בזרועות פתוחות בביקורו הראשון באצטדיונו האהוב מאז עזב אותו ב-2014. בניגוד לפיליפה קוטיניו, מעריצי ליברפול לא שמרו לו טינה. הם הבינו את שיקוליו ולא כעסו עליו על המעבר לבארסה. הם בעיקר שמרו בליבם את הזכרונות מהעונה המופלאה אשר כמעט הסתיימה בזכייה באליפות היסטורית. הם היו בטוחים שהנוסטלגיה הזו הדדית, אבל הנה לכם – החלוץ גילה שמחה חסרת מעצורים אחרי ששם את הכדור ברשת של האקסית המיתולוגית. כיצד צריך להתייחס אליו עכשיו? אולי חייבים לשרוק לו בוז?
אז עכשיו סוארס מנסה לכבות מראש את השריפה. "אנשים שמבינים כדורגל ואוהבים את המשחק יודעים עד כמה השער הזה היה חשוב. אני מכבד מאוד את אוהדי ליברפול ומתנצל בפניהם על החגיגות, אבל אני בטוח שהם יריעו לי. הרוב יהיו מאושרים לראות אותי. הבן שלי נולד כאן, זה האצטדיון הראשון שהוא ביקר בו. שיחקתי כאן במשך שלוש וחצי שנים. אני נרגש להיות כאן, וברור שלא אחגוג באנפילד אם אכבוש", הוא הכריז לקראת הגומלין.
הצליח לכבות את השריפה? לואיס סוארס (Gettyimages)
סביר להניח שהוא צודק. בסופו של דבר, רוב האוהדים ישמחו לראות אותו דורך על כר הדשא. כי הרי ההתנהלות של סוארס במשחק הראשון מדגישה את תכונות האופי שהפכו אותו לאחד השחקנים האהובים בתולדות ליברפול. הוא פשוט הלך נגד הזרם. הוא לא הקשיב למה שאחרים אומרים עליו. הוא נהנה להיות הבחור הרע בשכונה, ובאנפילד ראו בכך סוג של ווינריות. הם היו מוכנים להשלים עם כל מעלליו, כי סוארס תרם להם – בנוסף לאיכויותיו הטהורות כשחקן – את המימד שהיה כה חסר באנפילד. הוא היה חצוף, והחוצפה הזו סללה את הדרך לעונה ההיסטורית ב-2013/14.
האורוגוואי תמיד ניצל את הנסיבות לטובתו. הגעתו ב-31 בינואר 2011 עברה בשקט יחסי כי האירועים מסביב גרמו לתהודה גדולה הרבה יותר. פרננדו טורס, יקיר אוהדי אנפילד, נמכר לצ'לסי, ובמקומו הגיע תמורת 35 מיליון ליש"ט אנדי קארול מניוקאסל. עבור סוארס שילמו האדומים לאיאקס 22 מיליון ליש"ט, וגם זה סכום לא מבוטל, אבל קארול משך את כל תשומת הלב. בשורה התחתונה, טורס נכשל, קארול התרסק, וסוארס זהר. יומיים בלבד אחרי שנחת מאמסטרדם הוא נכנס כמחליף במשחק מול סטוק והבקיע את שער הבכורה מבישול של דירק קויט. שם נדלק הניצוץ.
חודש אחד מאוחר יותר, היה סוארס אחד הבולטים על המגרש כאשר ליברפול גברה 1:3 על מנצ'סטר יונייטד. קויט הצטיין עם שלושער, כמובן, אבל האורוגוואי להט מול העורף של היריבה המושבעת, בישל שניים מהשערים והוכיח מעבר לכל ספק – הוא היורש האמיתי של טורס. הוא אפילו היה מסוכן יותר, כי טורס היה לעתים עדין מדי. סוארס הראה שיניים, עוד לפני שנשך את ברניסלאב איבנוביץ'.
התנהלותו מדגישה את תכונות האופי שהפכו אותו לאחד האהובים בתולדות ליברפול (Gettyimages)
למעשה, התקרית המוזרה עם בלם צ'לסי באפריל 2013 הצטרפה לרצף של אירועים שנויים במחלוקת. ברחבי הממלכה, האוהדים לא סימפטו את סוארס בלשון המעטה. הם לא היו לצידו באירוע כאשר שלח לכאורה הערה גזענית לעברו של פטריס אברה, גם אם הסביר במסגרת דיון משמעתי כי במולדתו זו אמירה מקובלת. האורוגוואי קיבל – ויש שיגידו כי בצדק – תדמית של שחקן מלוכלך למדי, שלא בוחל באמצעים כדי להשיג את המטרה. הוא תיקל בפראות, הציק, התחזה, רימה, הרגיז. כל זה רק קירב אותו יותר ויותר ללבבות אוהדי ליברפול. הם אפילו סלחו לו על הניסיון לכפות עזיבה בקיץ 2013.
בדיעבד לא כולם זוכרים, אבל כאשר ריצה עונש השעיה על הנשיכה בכתפו של הסרבי היה סוארס מחוזר על ידי ארסנל. ארסן ונגר האמין כי הכישרון והרוע של הסקורר הם החלק החסר בפאזל של התותחנים, ושם על השולחן הצעה של 40 מיליון ליש"ט ועוד לירה אחת, כי סבר שזהו סעיף השחרור של האורוגוואי. סוארס רצה לעבור. הוא דרש לשחררו. בליברפול סירבו להיענות והענישו אותו באימונים עם קבוצת המילואים. המתח היה עצום. ההתנהלות של קוטיניו, שהשתוקק לעבור לבארסה בקיץ 2017, מתגמדת אל מול הפרשה הזו. ואולם, סוארס יצא ממנה בדיעבד ללא פגע. הוא חזר לשתף פעולה עם דניאל סטארידג' כאילו דבר לא קרה, והתוצאה הייתה פנומנלית. הוא הצעיד את האנדרדוג קרוב מאוד לשבירת הבצורת האומללה ללא תואר אליפות מאז 1990.
במבט לאחור, זו המורשת שהשאיר. לא איבנוביץ', לא אברה, לא ונגר, לא עשרות תקריות מגוונות אחרות. סוארס בליברפול זה 31 שערים ב-33 משחקי ליגה בעונת 2013/14, ומקום בפסגה לפני ההחלקה המפורסמת ההיא של סטיבן ג'רארד מול צ'לסי. הדהירה הזו לעבר הכתר הייתה סנסציונית בכל קנה מידה, הרבה פחות צפויה מהניסיון של יורגן קלופ לזכות באליפות העונה. אז האמצעים הכלכליים שעמדו לרשות המועדון היו נמוכים הרבה יותר, ואיש לא העלה בדעתו שהתואר אפשרי – עד שבאמת היה אפשרי. וסוארס היה הרוח החיה מאחורי הדרמה. הוא גרם לאוהדי ליברפול לחלום. הם אסירי תודה על כך עד היום.
אז עכשיו הם רואים את החוצפה הזו מהצד השני, והחגיגה המוגזמת בקאמפ נואו כואבת, אבל כאשר יעלה סוארס למשחק הגומלין הערב, כולם יתגעגעו אליו. גם אלה שיבחרו לשרוק בוז יתגעגעו אליו. כי הוא סמל ואגדה, ואת זה איש לעולם לא יצליח לקחת ממנו. הברית הזו נכרתה לנצח, וסוארס תמיד יהיה מזוהה עם ליברפול.
את זה איש לעולם לא יצליח לקחת ממנו. לואיס סוארס במדי ליברפול (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?