הובסו בגארבג' טיים מדומה: על שחצנות בלתי נסלחת של ראמוס וסולארי

ההתייעצות החלה מיד אחרי שמרקו אסנסיו הבקיע שער דרמטי באיצטדיון על שם יוהאן קרויף בדקה ה-87 לפני שלושה שבועות. ריאל מדריד עלתה ל-1:2 במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות מול אייאקס, וסרחיו ראמוס כבר חשב קדימה. בעודו מתחבק עם הכובש ויתר חבריו, הוא התלחש עם הסובבים לגבי סוגיה בוערת שעברה בראשו. בשלב הבתים ספג הקפטן הלבן שני כרטיסים צהובים. לפיכך, פירושה של אזהרה נוספת הייתה השעיה, וראמוס ממש לא רצה להיות מושעה בשלבים המכריעים של המפעל. אז הוא החליט שכדאי לספוג אותו באמסטרדם, לשבת ביציע בגומלין, ולחזור ללא צבירת כרטיסים לקראת רבע הגמר.

הראשון שאישר את התוכנית היה נאצ'ו, חברו למרכז ההגנה ששיחק בהיעדרו של רפאל וראן. מבחינתו, זה דווקא הסתדר לא רע, כי הדבר הבטיח את מקומו בהרכב בגומלין במדריד. אלא שזה ממש לא היה הסוף, ואישור סופי מקבלים מהבוס. ראמוס התקרב לספסל וביקש לשמוע את דעתו של סנטיאגו סולארי. הדעה הזו הייתה חיובית. האור הירוק ניתן, והתוכנית הצהובה יצאה לדרך. מיד אחרי חידוש המשחק, תיקל ראמוס את קאספר דולברג במרכז המגרש, באופן גס ובוטה, ולשופט המצוין דאמיר סקומינה לא הייתה כל ברירה. הוא שלף. ראמוס שיחרר חיוך קל.

החיוך הזה נותר על פניו גם כאשר הסביר את מניעיו לעיתונאים אחרי שריקת הסיום. ראמוס אפילו לא התבייש להודות בתרמית. המחשבה על עונש כלל לא הטרידה אותו. הוא הרגיש חסין. הוא שגה, כי אופ"א החליטה לפעול כנגד התופעה הבעייתית, העמידה את הבלם לדין משמעתי והשעתה אותו משני משחקים. כלומר, הוא החמיץ לא רק את הגומלין, אלא גם את המשחק הבא של ריאל מדריד באירופה. והמשחק הזה יהיה בשלב הבתים של העונה הבאה בספטמבר, כי אתמול הובסה אלופת אירופה היוצאת 4:1 בסנטיאגו ברנבאו. וזה העונש הגדול והאמיתי של ראמוס ושל סולארי על התנהלותם הבלתי נסלחת.

הרגע שלמעשה סימן התנתהלות בלתי נסלחת שהובילה להדחה (Gettyimages)

כי על הניסיון להתאים את ההשעיות למשחקים החשובים אפשר לסלוח. לצורך העניין, לו הייתה ריאל מובילה 0:10 במשחק הראשון, טבעי לחלוטין כי ראמוס יעדיף לא לשחק בגומלין ולהגיע לשלב הבא בראש שקט ללא צבירת כרטיסים. כאשר ההתמודדות נכנסת לגארבג' טיים, זה שיקול הגיוני, רלוונטי, ואף מתבקש. רק לא צריך להודות בכך קבל עם ועדה, והכל יעבור בשקט. ראינו כבר אינספור מקרים כאלה בעבר. למשל, ספגו שחקנים רבים כרטיסים צהובים בכוונה במחזור החמישי בשלב הבתים אם המשחק במחזור השישי כבר לא שינה דבר.

אבל זה בדיוק לב העניין – מבחינת ראמוס, השער של אסנסיו סימל כי ההתמודדות מול איאקס נכנסה לגארבג' טיים. אפילו הדקות האחרונות באמסטרדם כבר הרגישו לו לא חשובות, והוא כלל לא חשב על האפשרות לספוג שער שיוויון. הוא לא הקדיש את כל מאמציו כדי להגן על השער. הוא כבר חשב על רבע הגמר ורצה לספוג כרטיס צהוב. הגומלין היה מבחינתו אירוע חסר ערך שיתקיין לפרוטוקול בלבד. ההעפלה מובטחת.

וזה הזוי ואבסורדי באופן קיצוני, כי איאקס היתה טובה הרבה יותר מריאל במשחק הראשון. היא לא דרסה אותה בתוצאה גבוהה במחצית הראשונה רק בגלל חוסר מזל. היא לא השיגה ניצחון משכנע כבר לפני שלושה שבועות בגלל שהכדורים סירבו להיכנס לרשת. הקישור של מחזיקת הגביע התקשה מאוד להתמודד איתה כבר אז, ההגנה הייתה רעועה כבר אז. איאקס הוכיחה מעבר לכל ספק שהיא יריבה איכותית וחזקה, והעזה להמר על כדורגל פתוח והתקפי מאוד מול הלבנים. היא לא פחדה מהם, כי לא הייתה סיבה לפחד. היא הרגישה שיש לה סיכוי אמיתי לנצח – גם אז וגם בגומלין. ראמוס היה על המגרש. הוא היה צריך לחוש זאת טוב מכולם, אך במקום זאת הפגין זלזול מוחלט. זהו חוסר אחריות, והגישה של הקפטן הקרינה על הקבוצה כולה.

הגישה של הקפטן הקרינה על ריאל מדריד, כל הדרך להדחה (AFP)

לא קל להסביר את מקור התחושה המשונה הזו של חוסר פגיעות. אולי היא נובעת מ-3 זכיות רצופות. אולי ריאל התרגלה תמיד להגיע לגמר, ורואה זאת כמובן מאליו. אפילו הפיאסקו המטורף ברבע הגמר מול יובנטוס אשתקד לא לימד אותה לקח. אז היא ניצחה 0:3 בטורינו, אך התפרקה ופיגרה 3:0 בגומלין. רק החלטת שיפוט שנויה במחלוקת הצילה אותה מהארכה בזמן פציעות, אבל מי יודע – אולי דווקא הרגע ההוא, שכלל גם את הרחקתו של ג'יג'י בופון, חיזק את האמונה שהכל תמיד חייב להסתדר, שריאל היא מלכת אירופה בלתי מעורערת, ששום דבר לא מאיים עליה. זו היתה הגישה של ראמוס. הוא פשוט לא ספר את אייאקס, על אף שאיכויותיה היו לנגד עיניו.

אלא שהקפטן הוא לא האשם היחיד. הוא אפילו לא האשם העיקרי. התיק הזה נופל הישר על כתפיו של סולארי, אשר היה צריך לפסול על הסף את הרעיון של ראמוס. סביר להניח שהשניים דיסקסו את האפשרות לספוג כרטיס צהוב בגארבג' טיים, וזה לגיטימי וראוי. ואולם, כאשר פנה הבלם לעבר המאמן אחרי השער של אסנסיו, היה על סולארי להבהיר לו באופן נחרץ וברור כי לא מדובר בגארבג' טיים כלל וכלל. המשימה עדיין קשה מאוד. האתגר עצום. היה על סולארי לומר: "אנחנו זקוקים לך גם בגומלין". חשוב מכך, היה עליו להעביר לקבוצה את המסר הנכון. הוא עשה את ההיפך.

סנטיאגו סולארי מושפל וגם דרכו תסתיים בקרוב (AFP)

וכך, שידרו שני האנשים בעלי הסמכות הגדולה ביותר בחדר ההלבשה – המאמן והקפטן – שהעסק גמור. הם העבירו לכל יתר השחקנים מסר חד משמעי: "העליה לרבע הגמר הובטחה. איאקס לא מסוכנת בגומלין. אנחנו משחקים מול קונוסים". לחסרונו של ראמוס על הדשא לא היה משקל קריטי, כי הוא לא ממש במיטבו העונה גם כך. לגישתו היתה השפעה עצומה. רוחו השחצנית ריחפה באוויר, והשחקנים השאננים נדהמו כאשר האורחת עלתה ל-0:2 אחרי 18 דקות תוך ניצול הפקרות מוחלטת בעורף.

לאחר מכן, כבר היה מאוחר מדי. הביטחון העצמי של ההולנדים היה בשמיים, הביטחון העצמי של שחקני ריאל התרסק. הם חשבו שהמשחק נכנס לגארבג' טיים, אך בפועל התברר שהם עצמם גארבג'. היהירות התחלפה בפאניקה. וכך זה נגמר בתבוסה מביכה. ההשפלה הזו מכוננת, ואין מוצדקת ממנה. היא תעלה לסולארי במשרתו, ובצדק. היא צריכה לגבות מחיר גבוה מאוד מראמוס, ובצדק. השחצנות ההזויה שלהם הרסה לקבוצתם את העונה. אבל יש גם היבט חיובי אחד – אולי מעכשיו לא תרשה לעצמה ריאל לזלזל ביריבות, ואז סיכוייה לנצח בעונות הבאות יעלו.