Sport1 Banner

מי אמר יובל נעים ולא קיבל? על מכת מאמני הפרו בליגת העל

מסיבת העיתונאים של יובל נעים והפועל אשקלון
מסיבת העיתונאים של יובל נעים והפועל אשקלון | לירון מולדובן

בליגת העל יש כיום בעיקר מאמנים מוסמכים, בוגרי קורס הפרו. נעים, אופיר חיים, שרון מימר, בן זקן וקובי רפואה הם הנציגים הבולטים. רמי רוטהולץ, הטור השבועי

(גודל טקסט)

קנדריק ריי לא פתח נגד באיירן מינכן, אבל קיבל 17 דקות. הוא נכנס כבר ברבע הראשון, קלע סל גדול, סחט עבירה והתחיל את הריצה של מכבי. נראה שלצורך זה הוכנס, לעשות מהלך שישנה את המשחק. זה מה שהמאמן החדש שלו מייעד לו ומצפה ממנו.

יואניס ספרופולוס פגש בריי בפעם הראשונה כמה ימים קודם לכן, כשמונה למאמן מכבי במקום נבן ספאחיה שפוטר. הוא מצא את ריי יושב מעוך בקצה הספסל: שחקן שמכבי הביאה רק השנה וכבר ויתרה עליו. הוא היה בדרכו לנימברוק, הקבוצה שממנה הגיע, נותר רק לסגור מי יממן את הפרשי השכר.

זו העונה השנייה של ריי כמקצוען באירופה, הוא רק בן 24 והוגדר כפלופ מהרגע הראשון שדרך על הפרקט: אין לו ואין לו ואין לו. אולי הוא מתאים לליגות האירופיות המשניות שקצת קשה לזכור את שמותיהן. בדקות שבהן שיחק אצל ספאחיה, ריי הצדיק את כל ההערכות שהושמעו ביחס אליו.

ברבע הרביעי, כשהמשחק כבר הוכרע, ספרופולוס החליף אותו. בדרך לספסל ריי עבר ליד מאמנו, זה משך אותו אליו כרך זרועו סביב מותניו, נצמד אליו ונתן לו בריף קצר ואינטנסיבי. זו אינטרקציה בין מאמן ושחקן שראיתי כמוה שבוע קודם לכן, בין פפ גווארדיולה לראחים סטרלינג, בסיום הדרבי של מנצ'סטר. מאמן ושחקן ברגע של ליבון מקצועי אינטנסיבי שלא מותיר ספקות – ספרופולוס סופר אותו וריי מגיב. כשהוא על המגרש קורים דברים. תוך כמה ימים הוא לא אותו שחקן שהיה אצל ספאחיה, הוא גם לא אותו אדם, שפת הגוף שלו השתנתה. ואז אני שומע את גור שלף, שמפרשן את המשחק, מתעכב בדיוק על זה: "אולי ספרופולוס יודע משהו שאנחנו לא יודעים". לא תשמעו הרבה פעמים מפרשן כדורסל שיש מישהו שיודע משהו שהוא לא יודע.

ספרופולוס יודע לגעת בשחקנים, במי לגעת ומתי לגעת. זה מה שמאמן צריך לדעת, אחרת הוא לא מאמן. זה לא ידע שרוכשים בקורס פרו, מביאים אותו מהבית.

וילי רוטנשטיינר מסתובב כאן חמישה חודשים, מגיע לכל פינה בכדורגל הישראלי, דבר לא נעלם מעיניו. הוא שטח את התרשמויותיו ותוכניותיו במהלך יום דיונים שההתאחדות לכדורגל קיימה בנושא, סקר את מה שיש, הצביע על מה שחסר ובסך הכל ביטא אופטימיות: הנבחרת צריכה ויכולה להגיע לטופ 30 בדירוג הנבחרות של פיפ"א ולהישאר שם; הקבוצות הישראליות יכולות להגיע דרך קבע למפעלים האירופיים, כולל ליגת האלופות; השחקנים הישראלים ברמה טובה. ואז רוטנשטיינר הגיע למאמנים. הוא הופתע לגלות שאת קורס הפרו האחרון – שמעניק תעודת הסמכה שמאפשרת למחזיק בה לאמן בדרגים הגבוהים של הכדורגל המקומי – סיימו 25 בני אדם. ביניהם שניים, מאמני הנוער והבוגרים של מכבי יפו. החל ממחר שניהם יכולים לאמן בליגת העל. זה מהנוער יכול להתמנות לפני ההוא מהבוגרים.

באוסטריה לא מסיימים יותר מעשרה את הקורס המקביל. יש באוסטריה פי כמה וכמה שחקני כדורגל ופי כמה וכמה קבוצות. ההתאחדות האוסטרית מציבה רף שבאמצעותו היא קובעת שלא כל אחד יאמן כדורגל, לא כל אחד יוסמך ולא כל אחד יורשה.

רוטנשטיינר מצביע בנימוס על בעיית יסוד, כשהוא מתווה את הדרך שהכדורגל הישראלי צריך לעבור בעשר השנים הבאות. יש כאן הרבה מאוד נושאי תעודות, אבל מעט מאוד מאמנים שנוגעים בשחקניהם ומעצבים את קבוצותיהם. הוא מציב את השחקן הישראלי מעל למאמן שלו, הוא חושב שלשחקן הישראלי מגיע מאמן יותר טוב. ובעוד רוטנשטיינר מדבר,  שש קבוצות בליגת־העל החליפו את מאמניהן תוך חודש. כל המחליפים, כל המוחלפים, נושאים תעודת פרו. כולם מוסמכים.


הופתע לגלות. וילי רוטנשטיינר (צילום: דני מרון)

הכדורגל הישראלי לא מחליף מאמנים בשל חילופי דורות שמתבקשים – הישנים והשחוקים הולכים, המעודכנים, הרעננים והחדשנים מתמנים. זה לא התהליך שמתבצע כאן. שוק המאמנים מוצף במוסמכים, חלקם מועסקים כרגע, הדגש הוא על כרגע, כי עוד רגע הם יוחלפו על ידי מוסמכים אחרים, שממתינים בסבלנות על המדף ומוגדרים כאופציה ראשונה. כשקבוצה מתרסקת עם המוסמך שלה, היא פונה למדף, לאופציה הראשונה, מפשפשת ובדרך כלל מוצאת את יובל נעים. יש עוד הרבה, אבל נעים תמיד בולט על המדף. נעים הוא מוסמך־אופציה ראשונה קלאסי. הוא פותח סתימות, בזה הוא מתמחה, רוב הזמן הוא על המדף, ממנו הוא מורד ואליו הוא מוחזר.

זמן מדף של מוסמכים הוא שנתיים־שלוש. הם מתחלפים. יש ביניהם שמות חמים שמיד מתקררים ומוחלפים במוסמכים חמים אחרים. אף פעם אתה לא יודע למה המוסמך ההוא נעלם ולמה המוסמך הזה החליף אותו. הם דומים זה לזה, מדברים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר, רובם נטולי אישיות משל עצמם וגורלם דומה. שרון מימר, בני בן זקן, אופיר חיים וקובי רפואה הם המוסמכים שנמצאים תדירות על המדף. אופיר חיים הוא המוסמך החם. חיים בנה את עצמו בעפולה. אנחנו לא מספיק ערים למה שמתרחש בעפולה, עפולה רוצה להיות רעננה והיא תהיה. עד שהיא תהיה, היא נוגעת במוסמכים והופכת אותם למאמנים שמובילים קבוצות די בכירות בליגת־העל. הפועל חיפה, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, כולן צרכניות של מוסמכי־מדף, כולן בוחנות מה קורה עם המוסמך שמועסק בעפולה.

שרון מימר בן 43, משמש מאמן ראשי חמש שנים. הוא התחיל בראשון לציון והוגדר שם "הדבר הבא". כפר סבא סימנה אותו, פיטרה את פליקס נעים, מינתה את מימר, פיטרה אותו, מימר הגיע לבית"ר ירושלים במקום רן שמעון שפוטר, סיים בבית"ר את העונה ופוטר ממנה שבוע לפני תחילת העונה שלאחריה, וקיבל באמצע העונה את מכבי פתח תקווה שנפרדה מקובי רפואה, עכשיו הוא בחיפה במקום ניר קלינגר שהלך לבית"ר ירושלים. מימר לא נגע באף קבוצה שאותה אימן, רק עבר בה.

בני בן זקן ילד ביחס למימר. הוא רק בן 36, ומאחוריו חמש שנות אימון. הוא שימש מאמן נוער, עוזר מאמן ומאמן ראשי בקריית שמונה – זו הייתה הקבוצה הבוגרת הראשונה שלו. הוא החליף שם את מוטי איוניר שפוטר, ושרד בתפקיד חודש. פוטר וקיבל את קטמון מהליגה הלאומית באמצע העונה, גמר את העונה וב־2017 החליף את ראובן עטר בעפולה, סומן על ידי בית"ר ירושלים שלקחה אותו מעפולה, סיים חצי עונה בבית"ר ובחר לא להמשיך לעונה נוספת. לא זכור לי שלחצו עליו. ב־2018 קיבל את בני סכנין ופוטר תוך כמה חודשים.

אופיר חיים בן 43, התחיל לאמן לפני שש שנים ועבר שבע קבוצות. בין היתר – מרמורק, שעריים, מכבי יפו, ראשון ועפולה. הוא פוטר מראשון, ירד עם שעריים, הוחתם בעפולה ונלקח ממנה על ידי הפועל תל אביב שפיטרה את קובי רפואה.

לפני שקיבל את הפועל תל אביב רפואה עשה שתי קדנציות אימון קצרות במכבי פתח תקווה ושלושה חודשים בשעריים. אני שם לב שמוסמכים חונים גם בשעריים, לא רק בעפולה.


 לא נגע באף קבוצה שאותה אימן. שרון מימר (צילום: מאור אלקסלסי)

דרור קשטן קיבל את הפועל תל אביב בקדנציה הראשונה שלו אחרי 20 שנות אימון. הוא הגיע אליה עם ארבע אליפויות, אחת מהן עם הפועל כפר סבא, וארבעה גביעי מדינה, אחד עם הפועל לוד. בקדנציה השנייה שלו בהפועל תל אביב הוא הוסיף עוד דאבל וגביע.

בעונת 1998־1999, העונה האחרונה של הליגה הלאומית בטרם הפכה לליגת־העל, אלי גוטמן אימן את הפועל חיפה ולקח איתה אליפות; אברם גרנט אימן את מכבי תל אביב; דושאן אורין את מכבי חיפה; דרור קשטן את בית"ר ירושלים; אלי כהן את הפועל תל אביב; גיורא שפיגל את הפועל פתח תקווה. אלה היו הסמכויות על הקווים באותן שנים. נראה שהענף ויתר מהר מדי על סמכויות והתפשר על מוסמכים. לזה רוטנשטיינר כנראה התכוון. 

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי