בקיץ 2016 חיפשו ברצלונה ואתלטיקו מדריד חלוצים חדשים וכל אחת השקיעה סכום דומה ברכש נוצץ. בארסה החתימה את פאקו אלקאסר מוולנסיה תמורת 30 מיליון יורו, בתקווה שיהווה גיבוי ראוי ללואיס סוארס. אתלטיקו בחרה בקווין גאמיירו הצרפתי, שהגיע מסביליה תמורת 32 מיליון יורו. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהבחירות היו צריכות להיות הפוכות.
כי אלקאסר, אף שגובהו רק 175 סנטימטרים, הוא בעיקר חיית רחבה; לא החלוץ המרכזי מהסוג האנגלי הישן, כמובן, אבל אלקאסר אוהב לקבל את הכדורים מהאגפים בהתקפות מעבר. המיקום שלו ליד השער פנטסטי, אבל בעיקר כאשר הכל קורה במהירות. הוא מוכן להשקיע המון בהגנה, אך לא האיש הנכון לבניה איטית, וגם זקוק לגיבוי מצד הצוות המקצועי על מנת להרגיש בטחון עצמי. בקיצור, הוא מתאים כמו כפפה ליד לאסטרטגיה של אתלטיקו, ויכול היה להיות שותף נהדר עבור אנטואן גריזמן. עבור ברצלונה, התכונות שלו התאימו הרבה פחות וההשוואות לסוארס לא הועילו כלל.
מנגד, גאמיירו הוא חלוץ נמוך קומה וזריז, שבילה חלק נכבד מהקריירה כמחליף. הוא אוהב את זה, יש בו משהו מהאופי של אולה גונאר סולשיאר. הוא מצוין בצירופים מחוץ לרחבה, אבל ממש לא יכול לשמש חלוץ מטרה. אלא שגריזמן זקוק מאוד לחלוץ מטרה מסורתי לצדו על מנת לפרוח – זו גם הסיבה שבגללה מועדף תמיד אוליבייה ז'ירו בהרכב נבחרת צרפת. זו הסיבה בגללה הוא פיתח הבנה כה נפלאה עם דייגו קוסטה. כאשר שחקן מסוג זה מושך את תשומת לב הבלמים, יש לכוכב הצרפתי הגדול הרבה יותר חופש פעולה. גאמיירו, לעומת זאת, ממש לא התאים להגדרה והם לא מצאו שפה משותפת על המגרש.
אז בקיץ הם עזבו. גאמיירו נמכר, באופן מעט אירוני, לוולנסיה כדי למלא את החלל שהותיר בזמנו אלקאסר. הוא הבקיע 27 שערים עבור דייגו סימאונה, וזה מאזן לא רע בכלל, אבל התחושה הכללית הייתה של פספוס, ואתלטיקו אף קיבלה תמורתו כעת 20 מיליון בלבד. אלקאסר נדד לדורטמונד, בינתיים בהשאלה, כי בארסה לא ממהרת למכור את הנכסים במחיר מבצע. הוא עזב כסוג של פלופ, אבל התדמית הזו לא נוצרה באשמתו. כי הרי הספרדי עשה הכל על מנת להצליח. זה פשוט לא היה תלוי בו, קל וחומר מול תקשורת ביקורתית וצמאת דם.
לא התאים לברצלונה. פאקו אלקאסר (Gettyimages)
כל שחקן זקוק לזמן כאשר הוא מתאקלם בקבוצה החדשה, במיוחד אם יש צורך לבצע התאמה סגנונית משמעותית. בארסה של לואיס אנריקה הייתה שונה בתכלית מוולנסיה האהובה שלו, והוא גם הגיע בהגדרה כשחקן ספסל. לו היו נותנים לו שקט תעשייתי, אולי היה יוצא מזה משהו, אבל העיתונאים התנפלו כבר אחרי מספר משחקים ללא כיבוש. היה ברור שאינו דומה ללאו מסי ולסוארס, והאוהדים הגיבו בלעג ל"בצורת" הזמנית. רק בשלהי דצמבר 2016 מצא סוף כל סוף אלקאסר את הרשת, במשחק גביע מול הרקולס מהליגה השלישית, וכל החברים באו לברך אותו, אבל הסטיגמה נשארה. מבחינת התקשורת, אלקאסר היה בזבוז כסף, ובלחץ הזה היה קשה מאוד להצליח.
כאשר מסתכלים על הביצועים שלו מאז תחילת 2017, המאזן סביר. 15 שערים הבקיע אלקאסר בבארסה במשך עונה וחצי, על אף שפתח בהרכב פעמים ספורות בלבד. ואולם, שום דבר לא יכול היה לשפר את הדימוי שלו, והמאמן החדש ארנסטו ואלוורדה ראה בו בכל מקרה גלגל חמישי. היה צורך במעבר לקבוצה הנכונה על מנת להציל את הקריירה, ודורטמונד הייתה היעד המושלם.
כי דורטמונד מזכירה את ולנסיה בסגנון, והמאמן לוסיאן פאבר אוהב מאוד חלוצי רחבה כמו אלקאסר. בנוסף, הקהל הנהדר בצהוב-שחור לא לוחץ אלא מעניק אהבה, והמגע איתו תורם לשיקום ביטחונם העצמי של השחקנים. מישי בטשואי הבלגי היה מאושר עד הגג בבורוסיה כאשר הגיע אליה בהשאלה במחצית השנייה של העונה שעברה. אלקאסר הרגיש כמוהו, אבל התוצאות היו מדהימות בכל קנה מידה, ואפילו השחקן עצמו לא העלה בדעתו שהפריחה תהיה כה סנסציונית.
יש בו משהו מהאופי של אולה גונאר סולשיאר. קווין גאמיירו (Gettyimages)
בתחילת העונה, לא היה לספרדי כושר לשחק 90 דקות, אז פאבר העניק לו בכורה כמחליף מול פרנקפורט, וקיבל מיד שער ראשון. בהופעה השנייה, במגרש הקשה של לברקוזן, הוא הבקיע צמד בדקות האחרונות והשלים מהפך יקר בדרך לניצחון 2:4. בליגת האלופות, מול מונאקו, פתח פאקו לראשונה בהרכב, החמיץ פנדל, אבל תיקן בחלוף שלוש דקות עם שער מבריק, כשדורטמונד חגגה 0:3 מוחץ. ימים ספורים מאוחר יותר, הוא נכנס כמחליף לחצי שעה במשחק הדרמטי מול אאוגסבורג והבקיע שלושער, כולל בעיטה חופשית מושלמת שש דקות בתוך זמן הפציעות, שסידרה ניצחון 3:4. האם היה לו אי פעם סיכוי לקחת כדור חופשי בקאמפ נואו? אתם יודעים את התשובה. בסוף השבוע האחרון, הוא פתח בהרכב מול שטוטגרט, ומצא שוב את הרשת. בבונדסליגה יש לו שבעה שערים ב-127 דקות – ממוצע שמרגיש כמו מדע בדיוני.
לצערה של דורטמונד, אלקאסר סבל ממתיחה קלה בשריר והוחלף במחצית. לכן הוא מוגדר בספק לקרב הגדול מול אתלטיקו בליגת האלופות הערב (רביעי ב-22:00), והאוהדים במדריד נשמו לרווחה. הם ראו אותו בפעולה במדי הנבחרת, אליה חזר לראשונה מאז תחילת 2016, רק לפני שבועיים. הקאמבק המרגש, אותו אירגן לואיס אנריקה, הסתיים בצמד לרשת וויילס בניצחון 1:4 במשחק ידידות. בליגת האומות, במפגש הטעון והמרתק מול אנגליה, נכנס אלקאסר כמחליף בדקה ה-57, ומיד שלח את הכדור לרשת בדקה ה-58. הוא לוהט בכל זירה ובכל מגרש, הוא מרגיש שהכל הולך לו. התסכול של השנתיים הקודמות נעלם כלא היה.
ולכן הוא יהיה מסוכן לאתלטיקו גם כמחליף. למעשה, הוא מסוכן במיוחד כמחליף בימים אלה. גם אם יהיה לאלקאסר כושר לעשר דקות, הוא עשוי להכניס את יאן אובלק ללחץ. ועל הדרך, הוא יזכיר לדייגו סימאונה את טעותו. במקום לקנות את גמיירו בקיץ 2016, היה פשוט צריך להשקיע באלקאסר.
היעד המושלם. אלקאסר מחורר רשתות במדי דורטמונד (AFP)
מה דעתך על הכתבה?