הגרסה הפחות מושלמת של סינדרלה: וארדי הגשים את כל חלומותיו

קלוד פואל, המנג'ר הצרפתי של לסטר, לא אמור לכאורה להטריד את עצמו בגורלה של נבחרת אנגליה. ובכל זאת, הוא הביע צער עמוק דווקא בשם של האוהדים האנגלים על ההחלטה של ג'יימי וארדי לסיים את הקריירה הבינלאומית. "חבל לי מאוד, כי אנשים אוהבים לראות אותו משחק בחולצה הלבנה", הוא אמר. ברור שהם אוהבים, ולא רק בזכות הסגנון המתפרץ של החלוץ והתשוקה הבלתי נגמרת שלו, אלא בגלל שהוא אחד משלהם. הדרך של וארדי לפסגה נתנה לאוהדים תחושה שאם הוא יכול, אז כל אחד יכול. בעולם של כדורגלנים שמתרגלים להרוויח סכומי עתק עוד לפני שהבקיעו שער ראשון, וארדי הוא ההיפך המוחלט. הוא הגיע מלמטה, והמסע הקסום שלו שבה לבבות.

חלפו שלוש שנים בלבד מאז קיבל וארדי את הזימון הראשון. רוי הודג'סון החליט לכלול את הלהיט של לסטר בסגל לקראת משחק הידידות מול אירלנד ביוני 2015, אבל החלוץ התקשה להאמין. הוא כבר הזמין את החופשה המשפחתית בתום העונה וסבר שזו בדיחה. אז הוא ביקש ממקורביו לבדוק היטב שלא מדובר במתיחה לא ממש מוצלחת. רק כאשר הפנים שאף אחד לא מנסה לעבוד עליו, התמלא ליבו גאווה. ג'יימי וארדי שחקן נבחרת? הייתכן?

חמש שנים קודם לכן, הוא עוד שיחק בקבוצת חובבים זעירה סטוקברידג' והרוויח 30 ליש"ט לשבוע. שלוש שנים קודם לכן הוא גרף כותרות ראשונות בזירה המקומית וסייע לפליטווד טאון הקטנה לעלות לליגה הרביעית עם 31 שערים בעונת 2011/12. ההופעות האלה גרמו ללסטר לשבור את שיא ההעברות של כל הזמנים תמורת שחקן חובב ולשלם מיליון ליש"ט, אבל הדרך למעלה עוד הייתה ארוכה. השועלים שיחקו בליגת המשנה, ההתאקלמות ברמה זו הייתה קשה מאוד עבור וארדי, הן פיזית והן טקטית, ובשלב מסוים הוא שקל לעזוב הכל ולחזור לחובבים. רק ההתעקשות של המנג'ר נייג'ל פירסון שכנעה אותו לא לאבד תקווה ולהמשיך לעבוד קשה מאוד באימונים.

בסופו של דבר, זה השתלם. הוא כבש 16 שערים בעונת העליה ובספטמבר 2014 כל אנגליה דיברה על וארדי. מנצ'סטר יונייטד הגיעה ללסטר, וזה אמור היה להיות היום הגדול של אנחל די מריה, הרכש הארגנטיני הנוצץ מריאל מדריד שהבקיע שער כביר. במקום זאת, היה זה היום של וארדי אשר הוביל את הקאמבק המופלא של שהשועלים עם צמד בישולים ושער יתרון פנטסטי בדרך ל-3:5 סנסציוני. רק אז החלו הפרשנים הבכירים לנבור ולגלות את ההיסטוריה של החלוץ האלמוני. סיפור החיים המוזר של וארדי הצית את הדמיון. אבל מכאן ועד הנבחרת? המרחק עדיין היה עצום.

מליגת החובבים ועד לנבחרת שלושת האריות (AFP)

חשוב להבין – הזימון הראשון הגיע עוד לפני שלסטר יצאה לעונה המטורפת ביותר שידע הכדורגל האנגלי אי פעם ב-2015/16. הודג'סון קרא לו לפני ש-וארדי היה אחד מגיבורי הקאלט של השועלים שדהרו לאליפות בלתי אבסורדית והזויה בהדרכתו של קלאודיו ראניירי. אולי בזכות האמון שקיבל מהודג'סון הבין וארדי שאפשר לכוון רחוק מאוד. 16 דקות לסיום המפגש המשעמם עם האירים הוא החליף את וויין רוני. וארדי במקום רוני. בחור שנזרק בגיל 15 מהאקדמיה של שפילד וונסדיי והלך לעבוד במפעל במקום הכוכב שסומן כדבר הגדול הבא בפרמייר-ליג בגיל 16. פרחח מהחובבים במקום מלך שערי נבחרת אנגליה בכל הזמנים. לא פלא שהאוהדים בממלכה הזדהו איתו. זה היה סיפור מהאגדות.

אבל הנה לכם שאלה פשוטה אשר התשובה עליה תדהים אתכם. מה הפרש הגילאים בין רוני ל-וארדי? הרי רוני, שפרש מהנבחרת בתום יורו 2016 ועזב הקיץ גם את הליגה האנגלית בדרכו לוושינגטון, מרגיש כמו שחקן עבר, בעוד וארדי הוא דמות מרעננת שצצה משום מקום לא מזמן. ובכן, ההפרש המדובר עומד על שנה בלבד. רוני, יליד אוקטובר 1985, בסך הכל בן 32. וארדי, יליד ינואר 1987, כבר בן 31. כלומר, בחר וארדי לעזוב את המדים הלאומיים בגיל מאוחר יותר בהשוואה לרוני. וכך הוא גם הסביר את החלטתו. "אני לא נהיה צעיר יותר, והמאמן רוצה להצעיר את הסגל. אני לא רוצה לעמוד בדרכם".

זה המחיר ההכרחי שנלווה לסיפור סינדרלה שכזה. רוני פרש עם 53 שערים ב-119 משחקים. וארדי עוזב עם 7 כיבושים ב-26 משחקים, מתוכם 13 בלבד בהרכב. למעשה, הוא מעולם לא היה החלוץ הפותח של אנגליה. הוא לא היה אופציה לטווח ארוך. לו היה צעיר יותר, ייתכן והיו מנסים להתאים את הסגנון אליו, אבל זה ממש לא היה המקרה. הוא היה קלף יעיל מהספסל, וזה עבד מצוין מול וויילס באליפות אירופה כאשר החליף את הארי קיין במחצית וכבש. ובכל זאת, הקרב מול כוכב העל העולה של טוטנהאם היה אבוד מראש. ועכשיו, אחרי שהחלום התגשם, אחרי שנטל חלק במונדיאל גם אם מספר הדקות היה מצומצם מאוד – הוא לא רוצה לבזבז יותר אנרגיות על הנבחרת. המטרה היא לרכז את המאמצים בלסטר.

וארדי רודף אחרי קיין. הוא גם הסיבה לכך שלא זכה לפתוח (AFP)

ובעצם, מה עוד יש לו לחפש במדי השועלים אחרי האליפות המדהימה ההיא? לפני שנתיים, הייתה ל-וארדי הזדמנות לעבור לארסנל, כאשר ארסן ונגר היה נחוש להחתימו. הכל כבר היה סגור, אבל החלוץ ויתר ברגע האחרון אחרי מחשבה מעמיקה – וטוען שלא הצטער לרגע. האם צדק? הדעות יכולות להיות חלוקות, אבל היום, כאשר הקריירה הבינלאומית מאחוריו ולסטר היא קבוצת מרכז טבלה במקרה הטוב, הוא יוצא מאור הזרקורים. הסיפור שלו שייך לעבר. הוא מעניין פחות. והקהל ייזכר בו בעיקר במפגשים מול הקבוצות הגדולות, כמו הקרב מול ליברפול המושלמת היום בצהריים, ממנו הוא דווקא ייעדר עקב השעיה (14:30, ישיר בספורטHD1). צמד מול האדומים בפברואר 2016 קירב מאוד את השועלים לאליפות, ואת התחושה הזו אי אפשר יהיה לשחזר, אבל המהירות והחדות עדיין מאפיינות אותו. וזה הזמן להגיד – תיהנו ממנו כל עוד אתם יכולים.

וארדי. היום דווקא לא נוכל ליהנות מהכוכב של לסטר (AFP)