היה במשחק הזה הכל: שתי קבוצות ממושמעות באופן יוצא דופן, כלומר תערוכה מרשימה של כישרונות, מהטובים ביותר בעונות האחרונות, בתוך תבנית וסדר, אינטיליגנציה ורמות ביצוע אדירות: מפגן שוערות מדהים, הגנות מתואמות, חוליות קישור חרוצות ויצירתיות כאחד, וחוליות התקפה עוצמתיות. ובסוף המשחק הזה הוכרע במצב נייח, יותר נכון כתוצאה מאיחור בכיסוי של פלאיני, ונגיחה די מזליקית של אומטיטי שנכנסה בין הראש המאחר של פלאיני לזרועו הארוכה של קורטואה.
2. אלא שכל תוצאה שהייתה מתקבלת בסופו של משחק הייתה הגיונית. שתי עצירות מופלאות של לוריס, אחת בלתי אפשרית מבעיטה של חברו לטוטנהאם טובי אלדרוילד, ובאותה נשימה גם עצירות נהדרות של קורטואה, אולי מנעו תוצאה שהצדיקה את הרוח ההתקפית והמחויבות הקבוצתית שהיו במשחק הזה.
טורניר נדיר מבחינתו. הוגו לוריס (Gettyimages)
בסופו של דבר סגרה צרפת שני משחקים רצופים, סופר קשים, עם אפס שערי חובה. אם מול אורוגוואי היעדרותו של קבאני עשתה את העבודה קלה יותר, במקרה של בלגיה היו רגעים של מטווח על השער הצרפתי, ועדיין ההגנה הצרפתית הצליחה להסתדר עם ארסנל התקפי מרשים ועוצמות בלתי רגילות מהקישור – פלאיני הוא אחד משני הכלבויניקים הכי מפחידים בעולם, רק פוגבה מפחיד ממנו – ולעצור את ההתקפה הכי מרשימה בטורניר על פחות מצבי כיבוש ואפס שערים.
3. צרפת עלתה לגמר השני שלה ברציפות בטורנירים גדולים. ב-1998 ו-2000 היא גם זכתה בשני הגמרים האלה. הפסד בגמר ביום ראשון יהיה כבר עוול. מול פורטוגל בגמר היורו הייתה התעלות טקטית וקבוצתית של הפורטוגלים ההגנתיים, אבל במשחק ביום ראשון תתייצב צרפת מול נבחרת – כל נבחרת – שנחותה ממנה באופן דרמטי.
יתרון ברור על אנגליה וקרואטיה. נבחרת צרפת (Gettyimages)
בואו נבחן את זה: לצרפת יש שוער נהדר, באליפות נדירה מבחינתו; יש לה שני בלמים שמשחקים זה מול זה בקלאסיקו; אנגולו קאנטה הוא הדידיה דשאן המודרני, אבל בניגוד למאמנו, הוא הרבה יותר זריז וחכם; פוגבה הוא קשר 30-70 נדיר, כי הוא גם מסוגל למסור, גם ללכת בוקס טו בוקס, גם לבעוט, ואת הכל הוא מכניס למימדי גוף מטורפים; וזה עוד לפני שדיברנו על השילוב הנדיר בין האופי שיוצק דייגו סימאונה לחניכיו באתלטיקו מדריד, כמו במקרה של אנטואן גריזמן, והמהירות והחוצפה הבלתי רגילים של אמבאפה. אם צרפת תהיה בסופו של דבר אלופת עולם, היא תהיה מהמוצדקות שבאלופות העולם.
4. העוצמות הצרפתיות – מהירות, כישרון וסדר קבוצתי – שבאות לידי ביטוי במונדיאל הזה, הושגו הרבה בזכות האופי הטקטי שהביא איתו מעברו המאמן דשאן. לא פשוט עבור צרפתים – שהד.נ.א שלהם מבוסס על נפיחות מחשיבות עצמית – לוותר על השליטה בהנעת הכדור, בשליטה במרכז השדה, ועוד לנבחרת שהיא תוצאה של דור מוכשר בשילוב עם מאמן ספרדי שהפך אותה לממושמעת טקטית באופן שהוא נהדר לצפיה.
וצרפת הזו, באה ממוקדת למזער ככל שאפשר את הנזקים מארסנל הכוכבים הבלגי, לנצל ככל שניתן את העוצמות הפיזיות שלהם – פוגבה, אמבפה – ולנצח. ומכיוון שצרפת לא רק ניצחה, אלא גם שיחקה מושלם, דשאן יצטרך לנשוך חזק את השפתיים ולהמשיך להתעקש על המשחק הזה גם בגמר. רונאלדו כבר ביובה, הוא כבר לא יפריע לו ביום ראשון.
ישחק באותה צורה בגמר? דשאן (Gettyimages)
באדיבות כאן 11 – המשדר הרשמי של מונדיאל 2018. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם ממש כאן>
מה דעתך על הכתבה?