ההפתעות הרבות גרמו לחוסר איזון מסוים בצדדים של ההגרלה, כך שבצד אחד נמצאות שלוש אלופות עולם לשעבר עם אספירציות ויכולות להוסיף עוד גביע לארון ובצד השני רק אחת, וגם היא נחשבה ללוזרית סדרתית והגיעה למעמד הזה אחרי ניצחון ראשון בהיסטוריה בפנדלים במונדיאל – אבל אם יש משחק אחד שסומן עוד לפני תחילת הטורניר כקרב העיקרי ברבע הגמר, זה המשחק בין ברזיל לבלגיה. שתיים מהנבחרות הטובות בעולם בקרב ראש בראש שיכול היה בקלות להיות גמר המונדיאל.
מסיבת העיתונאים של ברזיל לפני המשחק הייתה הצגה של איש אחד – צ'יצה שמו. או שבעצם צ'יצ'י, או טיטי ואולי בכלל טיטה. אדנור לאונרדו באקי בשמו המלא, הוא אחד האנשים המרשימים במונדיאל הנוכחי. דידייה דשאן הצרפתי מתעקש להיכנס למסיבת העיתונאים לבדו (מעדיף לא לשבת ליד השחקן, אלא להיכנס אחריו) ומספק תחושות יבשושיות, שלא לומר חסרות סבלנות ולקוניות. גם סמפאולי, שהגיע אחרי ההעפלה לשמינית הגמר, שידר שפת גוף כבויה, כתפיים שמוטות, בקושי חייך ונראה מובס עוד לפני שהמשחק של ארגנטינה החל. צ'יצה נכנס לחדר עם קלסר שאותו מעטר לוגו הנבחרת, מפוצץ בביטחון, מושיב את עוזרו הנאמן קלאבר שוויאר לצידו ומתיישב בינו לבין מירנדה, שישמש כקפטן במשחק רבע הגמר.
צ'יצ'ה. ההבדל הוא גם בגישה (AFP)
מהרגע הראשון צ'יצ'ה שולט בנעשה. את השאלות על היריבה הוא מפנה לעוזרו, מחמיא למירנדה עם חיוך מלטף, קורא לשחקנים אתלטים ומספר על השיחות איתם שמהן למדנו שהשחקנים קוראים לו פרופסור, מספר סיפורים על משחקי עבר שלו ומשווה בין המשחק הראשון במונדיאל לאיבוד הבתולין תוך שהוא כובש את האולם עם טיימינג של סטנדאפיסט ומשחק עם העיתונאים כחומר ביד היוצר. על שאלות שהוא לא רוצה לענות, לדוגמא על עניין התאטרליות של ניימאר, הוא לא עונה ומצליח להעביר נושא תוך כדי התשובה כשהוא גורם לעיתונאים לשכוח מה הייתה השאלה. הכל באמפתיה ובחביבות אין סופית. אלמלא נציג פיפ"א שהפסיק את מסיבת העיתונאים, היינו יכולים לשבת שם עד שריקת הפתיחה.
צ'יצ'ה הישווה את המשחק הראשון במונדיאל לסקס ראשון- משהו שאף פעם לא שוכחים וכל הזמן משתפרים. כמו ש @Josifoon הבטיח – הוא שולט בחדר @kannpic.twitter.com/SOX8LRAuJZ
— ori uzan (@OriUzan) July 5, 2018
לא סתם סיפרתי כאן על מסיבת העיתונאים. ברזיל מציגה במונדיאל הזה נבחרת מאומנת, מאוזנת, עם הגנת ברזל שספגה שער אחד בלבד וגם הוא מקרן. השוער אליסון כמעט ולא אוים בארבעת משחקי הטורניר. ברזיל יציבה, חזקה מנטלית, מאוזנת ומאוד מוכשרת בחלק הקדמי. במשחקים הראשונים, כשניימאר עדיין ניסה להיכנס לקצב, קוטיניו תפס פיקוד. מול מקסיקו, כשקוטיניו לא מצא את השטחים לקבל בהם את הכדור, וויליאן שרף את הדשא. ומה שהכי חשוב, זו נבחרת של מאמן שכולם עובדים בה. גבריאל ז'סוס נלחם, לוחץ ומפנה שטחים לקשרים וצ'יצ'ה אפילו ציין באופן מיוחד את המאמץ ההגנתי של ניימאר.
קוטיניו תפס פיקוד בהתחלה, כשהוא התקשה היה מי שמילא את מקומו (Gettyimages)
לראשונה בטורניר ברזיל נתקלת בנבחרת שמשלבת טכניקה, עוצמות פיזיות ומערך טקטי שעדיין לא התמודדה איתו (ה-5:4:1 הדפנסיבי של קוסטה ריקה לא דומה ל 3:4:3 ההתקפי של בלגיה). רוברטו מרטינס, בניגוד לקודמו מארק וילמוטס, מצא את המערך שיגרום לשחקניו המשמעותיים לשחק בעמדות שבהן הם הכי אפקטיביים. אם במונדיאל הקודם וילמוטס בחר לשחק עם קו הגנה של ארבעה בלמים (ואן בויטן וקומפאני בלמים, ורטונחן ואלדרווירלד מגנים) וללא תרגול התקפי כלל, מה שסירס לחלוטין את דה בריינה והזאר, מרטינס, יחד עם עוזרו תיירי הנרי, עולים עם שלישיית בלמים, שני מגנים עם יכולת התקפית נהדרת, קשר דפנסיבי אחד ושלישייה קדמית קטלנית שזוכה לתמיכה מהקשר המרכזי הטוב בעולם, קווין דה בריינה.
בלגיה היא הנבחרת ההתקפית הטובה בטורניר. אמנם 8 מ-12 השערים שלה הובקעו מול פנמה וטוניסיה החלשות יחסית, אבל גם בהכנה בלגיה הפציצה וכבשה 11 שערים בארבעה משחקים. הבלגים יכולים להוות מאצ' אפ מאוד בעייתי לברזילאים בשני אזורים. הראשון – משחק האגפים. גם פאגנר (שיש לו טורניר נהדר עד כה) וגם מרסלו יתקלו במגנים חזקים וגבוהים שיגיעו אליהם עם הפנים עקב הריווח הבלגי בשיטת שלושת הבלמים. מי שאמורים לעזור להם לייצר יתרונות באגפים הם מרטנס והזאר, ופה החיסרון של קאסמירו המוצהב בעזרה בהחלט יכול להיות מורגש.
הנבחרת ההתקפית ביותר עם הקשר המרכזי הטוב בעולם. דה בריינה (AFP)
נקודה שניה, קרנות ומצבים נייחים בהגנה. בלגיה כבשה מול יפן את שני השערים הראשונים בכדורים שניים אחרי כדורי נייח וכל הגבהה שלה היוותה סכנה להגנה היפנית. לברזיל, ששומרת אזורית, מלבד מירנדה וסילבה אין שחקני גובה איכותיים, יכולה להיות חשופה מאוד להגבהות של דה בריינה. יהיה מעניין לראות האם צ'יצ'ה ישנה את השמירה וינסה אזורית מעורבת עם אישית, ודאי אם פלאיני ישחק.
צפוי לנו קרב מרתק בקאזאן. ברזיל, עם רביעיית ההתקפה הנהדרת שלה, שאין לה בעיה לוותר על הכדור ולשחק על מעברים. מול בלגיה העוצמתית, שמשחקת עם שלושה בלמים ותוקפת לפרקים גם עם שישה שחקנים. משחק האגפים והעוצמות של הבלגים או התחכום, המהירות והאיזון של ברזיל. הכריזמה המתפרצת של צ'יצ'ה מול השקט והפאסון של מרטינס. אולי המשחק של המונדיאל עד כה, ואולי המשחק שממנו תצא אלופת העולם הבאה.
שומר לצ'יצ'ה הגדול על הכיסא…האיש נוטף כריזמה…הגביר את הנתרגשות והציפיה לקראת המשחק מחר @kannpic.twitter.com/VL4f7XOoMs
— ori uzan (@OriUzan) July 5, 2018
מה דעתך על הכתבה?