1. אז ספרד הלכה הביתה. שום דבר מפתיע – אולי חוץ מהעובדה שהיא הודחה על ידי רוסיה, אחת הנבחרות המביכות באירופה. אי אפשר למצוא קשר בין ספרד הזו לספרד ששיחקה מול ישראל ואיטליה במוקדמות. ההיא, תחת שרביטו של ז'ולן לופטגי, שיחקה טיקי-טאקה. זו, תחת שרביטו של פרננדו היירו, שיחקה משהו אחר לגמרי.
שעות קשות עברו עלינו אתמול בשעות הצהריים המאוחרות. גם חם, הגוף דרש מנוחה, והמפגע הזה היה על המרקע. 'לה רוחב' (קופירייט של אבי מלר), כך התבשרנו, מסרה במהלך המשחק 1,137 מסירות – הפסיק כאן זו חתיכת היסטוריה, פעם ראשונה מעל 1,000 מסירות במשחק במונדיאל – אבל לא הצליחה להגיע ליותר משלושה מצבים, במצטבר, וכבשה בזכות שער עצמי מקרי לחלוטין.
לא ברור מה עבר בראשו של נשיא ההתאחדות הספרדית כאשר לקח את ההחלטה האמיצה, אך המטופשת, לעמוד על כבודה של ספרד ולהדיח את לופטגי מתפקידו יומיים לפני המונדיאל, כי חתם בריאל מדריד לפני תום חוזהו בנבחרת. זו לא נבחרת פרטית של לופטגי וגם לא של ההתאחדות הספרדית, זו נבחרת העם הספרדי, גם אם ספרד מפולגת פוליטית בימים אלו. די להיזכר איזה כדורגל שיחקה ספרד הצעירה רק לפני חמש שנים בטדי, תחת שרביטו של לופטגי, ועם שחקנים שבאליפות הנוכחית היו צריכים לקצור את התבואה. היירו, שבוודאי היה מנהל טכני מדהים, נחת לתפקיד לא מוכן.
ספרד זכתה בצדק ביורו של 2008 ו-2012 ובמונדיאל 2010, והייתה צריכה להמשיך ולהנחיל את הסגנון הזה לדורות הבאים – שהרי אין בסגנון הזה ערך לכוכבים, אלא למשמעת טקטית – אבל לא רק שלא מימשה את הפוטנציאל העצום שיש בה, היא פשוט הידרדרה עד שהפכה למשעממת וחסרת עוצמות.
ספרד. הפכה למשעממת וחסרת עוצמות (Gettyimages)
2. רוסיה ברבע הגמר. אפשר להמר שזה יהיה הרף שלא תעבור ואפשר להמר שהיו מקרים גרועים יותר, למשל דרום קוריאה ב-2002: מארחת שמתחילה לצבור תאוצה ותהילה ואהדה מחוף אל חוף ככל שמתקדם המונדיאל. לא בטוח שנתלה פוסטרים של כוכבי רוסיה אחרי המונדיאל, אבל אין כל ספק שבתהליך שמתחולל בכדורגל הלאומי מאז תחילת המילניום – נבחרות רעבות שצוברות מומנטום ולוקחות טורניר – רוסיה יכולה ללכת גם עד הסוף.
לא רבים זוכרים מי היה סטניסלב צ'רצ'סוב, המאמן הקירח עב הבשר שלקח את רוסיה לרבע גמר המונדיאל. הוא היה שוער נבחרת רוסיה אחרי המונדיאל ההוא באיטליה שבו חילקו ביניהם רינאט דיסאייב, ויקטור צ'אנוב ושורה אובארוב את האפודה, ושניים אף הגיעו לישראל. משחקו האחרון בנבחרת היה בגיל 38 בקרית אליעזר. ישראל ניצחה 1:4 בבכורה של ריצ'רד נילסן עליו השלום כמאמן, וואליד באדיר כבש צמד ("באדיררר, באדיררר"), כפיר אודי ואבי נמני השלימו. זה הספיק לו. הוא הלך לאמן, ובזכות דאבל בפחות מעונה בלגיה ורשה הפולנית קיבל את אימון הנבחרת על חשבון ליאוניד סלוצקי האגדי, הביא את הנבחרת ערב המונדיאל למקום ה-66 המביך בדירוג פיפ"א, חטף 3:0 קל מאורוגוואי ועדיין הוא ברבע הגמר. כפפות הזהב.
צ'רצ'סוב. ספג צמד מבאדיר והלך לאמן (Gettyimages)
3. במידה רבה הזכיר אמש מתיאס יורגנסן את לואיס סוארס ברבע הגמר של מונדיאל 2010 מול גאנה, שבדקה ה-120 זינק והקריב את עצמו כשהדף בידיו את הכדור הגנאי שאיים להכנס לשער. יורגנסן הבין בוודאי שההכשלה של קרמריץ' רגע לפני האנד-זון תסיים עבורו את המונדיאל אבל זה הדבר היחיד שלא היה בו מה להפסיד. בסוף הוא לא הורחק, קספר שמייכל (או סמייכל?) עצר, ובסיכום המשחק יירשם גם כי הבקיע לדנמרק את השער היחיד במשחק. כלומר, יורגנסן הביא במו רגליו את דנמרק לפנדלים, כי יותר מזה היא לא הייתה מסוגלת.
עם כל הכבוד, אין תחליף לקלישאה שאומרת שבפנדלים אין שוער טוב אלא בועט גרוע. דניאל סובאסיץ' וסמייכל (או שמייכל?) יצאו גדולים בכך שהוציאו את הבועטים מדעתם.
הצד השני של ההגרלה, זה שעוד יביא לגמר בסוף את אנגליה (אין מה להפסיד בהימור הזה), הוא הצד האפל של הירח. מכה שלא כתובה בספר. בצד המואר, כל משחק בונבון (תבינו את זה היום בברזיל-מקסיקו), ובצד הזה ארבע שעות מלאות של כדורגל אנמי, עקר ומכוער. הגיע הזמן לעשות הגרלה עיוורת בסוף שלב הבתים, כי הסידור מראש גם יוצר דילים, כמו זה שדנמרק עושה קבוע בכל עשור.
שמייכל וסובאסיץ'. יצאו גדולים כששיגעו את הבועטים (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?