הגורל ממציא לעתים קרובות דרכים משונות ומשעשעות לסגור מעגלים, והנקמה של טוני פוליס עשויה להפוך לאחד התסריטים הפיקנטיים של העונה. כי הרי עם מי מזוהה המנג'ר הוולשי יותר מכל? עם סטוק סיטי, אותה הוא העלה לפרמיירליג לפני עשור. ב-2013 החליטו במועדון להעזיב אותו, והוא פוליס הביע אכזבה גדולה מההחלטה, אבל המשיך בדרכו. בשנתיים האחרונות הוא עבר בווסט ברומיץ', ממנה פוטר בנובמבר, כאשר הקבוצה הייתה מעל הקו האדום. השורה התחתונה – ווסט ברומיץ' וסטוק ירדו בצוותא לליגת המשנה, בעוד פוליס עוד עשוי לשוב לפרמיירליג כמנג'ר מידלסברו ולצחוק עליהן בקול.
לפני בואו של פוליס, איבדה בורו לחלוטין את הכיוון. היא ירדה מהפרמיירליג בעצמה בעונה שעברה, עם מאזן ההתקפה הגרוע ביותר, אבל נחשבה לפייבוריטית לחזור באופן מיידי למקומה הטבעי, ומינתה לשם כך את מאמן סוונסי לשעבר גארי מונק. אלא שהחיבור הזה לא עבד. מונק, כמו אייטור קראנקה הבאסקי לפניו, דגל בהחזקת כדור, כיאה לשחקן שגדל בשורות הברבורים. כמו קראנקה, הוא שם דגש על הגישה, ורק לאחר מכן על התוצאות. והתוצאות לא היו מדהימות – מקום 13 בדצמבר, עם המון איבודי כדור בחלק המגרש של בורו, ללא שביב תקווה. השחקן היצירתי ביותר בסגל, אדאמה טראורה שהתחנך בלה מאסיה, לא ראה דשא כי נתפס על ידי המנג'ר כהרפתקני מדי. האוהדים החלו לגלות חוסר סבלנות, ומונק פוטר.
מאידך, ביציעים לא ממש אהבו את המינוי של פוליס. בשביל מה הם צריכים מאמן כל כך מיושן ומשעמם? שמו הלך לפניו – כדורגל חסר מעוף וחסר השראה, כדורים ארוכים, הרחקות ללא כתובת, המון נגיחות ומאבקים פיזיים. בקיצור, הסגנון הבריטי של הליגות הנמוכות בשנות ה-70' וה-80'. באיצטדיון ריברסייד המודרני רצו משהו אחר לגמרי. קראנקה המעונב והאלגנטי התאים קצת יותר, למרות כל חסרונותיו ובעיות האופי שלו, והוא אפילו הצעיד אותם לעליה לפני שנתיים. במידסלברו ראו את רפא בניטס על ספסל היריבה האיזורית הגדולה ניוקאסל, והעדיפו מישהו דומה. פוליס היווה ברירת מחדל מסתכלת. רק בגלל הנימוס הבסיסי הוא לא ספג שריקות בוז במשחקו הראשון.
והיה לו הרבה מה להוכיח, אבל בגיל 60 אי אפשר לשנות הרגלים. פוליס לא מסוגל להמציא את עצמו מחדש, וגם ממש לא מעוניין בכך. הוא רוצה לנצח בדרך שלו, ולהראות כי הסגנון הישן והטוב של סטוק עדיין מסוגל להביא הצלחה מסחררת. במקרה של מידסלברו, המטרה היתה עליה. בהתחשב במצבה הבעייתי של הקבוצה במרכז הטבלה, העפלה אוטומטית משני המקומות הראשונים כבר נראתה מחוץ לתחום. אז פוליס הציב יעד ברור והגיוני – לסיים במקומות 3 עד 6 ולעלות לפלייאוף.
פוליס. לא מסוגל להמציא את עצמו מחדש, וזה לגמרי בסדר (Gettyimages)
הבטיח – וקיים, גם אם המשחק הראשון שלו הסתיים בהפסד ביתי 1:0 לאסטון וילה בשלהי 2017. בשנה האזרחית הנוכחית היו לבורו 5 הפסדים נוספים בלבד, והיא טיפסה למקום החמישי. איך פוליס עשה זאת? בדרכו הרגילה – המון כדורים ארוכים באוויר. לפני הגעתו, החזיקה בורו בכדור 53 אחוזים מהזמן בממוצע. מאז בואו, ירד הנתון הסטטיסטי באופן חד מאוד ל-42 אחוזים בלבד. מספר המסירות ירד בהתאימה – היא הייתה בצמרת ליגת המשנה מבחינת ממוצע המסירות למשחק, אך בעידן פוליס מדורגת במקום ה-17. ההוראות פשוטות, האימונים ברורים ומובנים, וזה גורם לשחקנים לטעות פחות. הם לא מאבדים כדורים ליד הרחבה, וליריבות יש פחות הזדמנויות קורצות. במקרה הצורך, בועטים הישר ליציע.
וכן, יש בזה משהו משעמם, אבל צריך להסתכל גם על הצד השני. טראורה, שסופסל אצל מונק, קיבל לפתע אשראי אצל פוליס. כי הוולשי אולי לא מסמפט שחקני הגנה הרפתקנים, אבל מאוהב בכאוס. אצל קבוצות של פוליס, שערים נוצרים בעיקר מערבוביות וחוסר סדר. אפשר לגרום לכך על ידי הגבהות בלתי פוסקות, אבל גם שחקני אגף שמכדררים בהגזמה בהחלט עונים על ההגדרה. טראורה יכול להיות שחקן מעצבן במיוחד – הוא אנוכי ולא יודע לשחרר מסירות בזמן. אבל הוא מושך תשומת לב, משגע את כולם, ועושה המון ברדק בחלק המגרש של היריב. וזה מה שפוליס צריך.
טראורה. קיבל אשראי אצל פוליס ומשגע את כולם (Gettyimages)
אז מצד אחד הוא שבלוני. מצד שני הוא בלתי צפוי לחלוטין. יש לא מעט אוהדים שנהנים מכדורגל כזה. אין בו תחכום, אבל יש המון תשוקה, ואם תרצו גם תעוזה חיובית. לא לחינם ווסט ברומיץ' וסטוק, וגם קריסטל פאלאס, תמיד שרדו בפרמיירליג עם פוליס. הוא אף פעם לא ירד. בלעדיו הן ירדו, וכעת יש לו הזדמנות להסתכל עליהן מלמעלה.
זה לא יהיה פשוט, כי פולהאם שמחכה בגמר הפלייאוף עדיפה על מידלסברו בכל פרמטר. ועוד צריך להגיע לגמר, כי בורו אנדרדוג גם הערב, בגומלין מול אסטון וילה אחרי הפסד ביתי 1:0 במשחק הראשון. בדיוק כמו בבכורה, כשלה החבורה של פוליס למצוא את הרשת מול הקבוצה עליה כה נהנה ללעוג כמנג'ר ווסט ברומיץ'. אוהדי אסטון וילה מתעבים את פוליס בשל כך, ועשויים לארגן לכבודו קבלת פנים הולמת. לוולשי הוותיק לא אכפת. הוא רגיל לכך, וזה רק מוסיף לו מוטיבציה. הוא כבר הפך את כל העונה של בורו. עכשיו רק צריך להפוך פיגור קטן לנצחון גדול.
מה דעתך על הכתבה?