ארבע עולות לחצי גמר ליגת האלופות: אחת אלופה, איכותית מכולן, אך מלאה בספק סביב עלייתה. שתיים אחרות שעלו בזכות גדולה, והן מרעננות ומרגשות. ועוד אחת, שעלתה ככה באיזי, בלי שדיברו עליה, ומסתמנת כרגע כדבר האמיתי.
ראשית, יש עובדות: אלופת אירופה בשלוש מארבע השנים האחרונות שוב בחצי הגמר, ומסתמנת כפייבוריטית לעשות את שוב. אבל העובדה שמי שלא אוהד את ריאל מפתח אנטי כלפיה די מהר נובעת גם מהרבה מאוד מצבים בהם אתה מוצא את עצמך שואל: עד כמה השופט היה זה שהכריע את המפגש?
ובכן, שלשום השופט מייקל אוליבר עשה את שלו. הוא גרם לעולם לדבר עליו, ורק עליו, ודווקא אחרי שיובנטוס עשתה את הבלתי ייאמן. מהפך לא היה כאן, אבל חזרה מדהימה לעניינים בהחלט, לקראת הארכה. ממש לא ברור איך ריאל לא הסיקה את המסקנות מהערב הקודם בו איטלקייה אחרת הדהימה אימפריה ספרדית אחרת, ונראתה כמו אלופת אירופה היוצאת. הרבה יותר ברור איזו דחיפה אדירה הביא הניצחון של רומא לשחקני יובה. השלישייה של יובנטוס ראויה להערכה עצומה, אפילו יותר מהניצחון הביתי של רומא. משחק של אופי איטלקי שכבר שכחנו עד כמה הוא קיים.
אוליבר גרם לשופט לדבר עליו ורק עליו (AFP)
אבל בסוף, השיח הוא סביב הפנדל. גם בשנה שעברה, בדרך אל הגמר, ריאל נהנתה מעזרה שיפוטית גבולית בגומלין רבע הגמר מול באיירן. אבל הפעם שאלת הפנדל מעוררת תרעומת עוד יותר גדולה, ולא רק בשל עובדת העיתוי, הדקה, המעמד, ובעיקר גודל הספק.
מייקל אוליבר נחשב לשופט האנגלי הטוב ביותר היום, אחרי שמרק קלטנברג פרש כנפיים אל הכסף הגדול של המפרץ. ופה בדיוק הבעיה: מצוקת השופטים הטובים בפרמייר-ליג תבוא לידי ביטוי בקיץ הקרוב, כשלראשונה לא יהיה ייצוג של משרוקית בריטית במונדיאל. חוסר העקביות הוא עניין מדאיג ובעייתי העונה בליגה הטובה בעולם, ולא סתם בודקים במלוא המרץ את הכנסתו לשימוש של ה-VAR (שיפוט באמצעות וידאו). כמו בבונדסליגה ובאיטליה.
בופון מוחה לפני ההרחקה הצורבת (AFP)
כשמדברים על עקביות חשוב לזכור שאוליבר מגיע עם אג'נדה ברורה מאוד. השופטים האנגלים "נותנים לשחק". בתוך הרחבה מתרחשים בכל משחק הרבה מאוד מפגשים בנוסח בנאטיה-ואסקס, שלא זוכים לשריקה. כמה פעמים רואה אוליבר משיכות חולצה בתוך הרחבה במשחקי הפרמייר-ליג ולא שורק? מינימום עשר, אם לא כפול. הוא לא שורק. הוא מפעיל את ההיגיון שאומר: אם אצטרך לשרוק על כל דבר שכזה – לאן נגיע.
ולכן עולה השאלה איפה היה ההיגיון של אוליבר ברביעי בלילה. הספק גבר על הוודאות, אבל אוליבר החליט שאין ספק. זכותו, אבל הוא לא פעל כאן על פי האג'נדה שמנחה אותו בכל שבת באנגליה. היגיון לא היה כאן. החלטה קרה בהחלט כן. בהחלטה קרה אסור לקחת בחשבון את הלב של בופון, את המשחק הענק של מנדז'וקיץ' ואת סיפוקם של ראשי אופ"א, אלא רק את המגע הבסיסי על פי ראות עיניו. אבל אם אכן זה כך – כל משיכת חולצה ברחבה צריכה להיענות בשריקה. וזה כמובן רחוק מהמציאות. אוליבר שכח את ההיגיון במקום אחר וגרם לריאל מדריד לעלות בטעם חמוץ עד מר (לא שלכריסטיאנו רונאלדו אכפת).
רונאלדו. לא שלפורטוגלי אכפת ממה שקרה בסיום (AFP)
גם בשבת שעברה, במשחק העונה באנגליה, ראינו מקרה דומה בו השופט מרטין אטקינסון קיפח את מנצ'סטר סיטי כשלא שרק לפנדל ברור של אשלי יאנג על קון אגוארו, יש שיאמרו שגם נגיעת היד של יאנג בתחילת המשחק הייתה כזו ששווה פנדל. זה קרה לפפ שלושה ימים אחר כך, עם ההחלטה לפסול את השער של סאנה לפני ההפסקה בגומלין מול ליברפול. המסקנה הברורה מהשבוע האחרון זועקת לשמים: עם עזרת הווידאו, 90% לפחות מתוך הוויכוחים שאחרי המשחקים הנ"ל היו נמנעים. בופון לא היה מקבל אדום במשחקו האחרון בקריירה כי היה מתחנן ושולח את אוליבר לווידאו, והשופט מצדו היה יוצא נקי ומצוחצח מהאירוע – בין אם צדק ובין אם לא. אם היה וידאו, סיטי אולי (ואולי לא) הייתה לוקחת אליפות כבר בשבת, ואולי (ואולי לא) מעפילה לחצי הגמר כמה ימים אחר כך.
שחקני באיירן מינכן אחרי העלייה לחצי הגמר. בדרך להנפת הגביע? (AFP)
מה שקרה ברביעי הוציא את העוקץ מהמופע הענק של רומא בשלישי, הזיז את הפוקוס מהניצחון הענק של יורגן קלופ על גווארדיולה והפך את הרשתות החברתיות לזירת קרב אמיתית. בסוף, כולם רוצים צדק, ובעיקר לחוש שנעשה צדק. אף אחד לא ממש משוכנע שאלופת אירופה ראויה להיות בחצי הגמר אחרי הספק הגדול, וזה בדיוק הטעם המר שאופ"א צריכה לברוח ממנו. הרי ראשי יובה והשוער האגדי שלהם, לא היו יכולים לבוא לאף אחד בטענות, אם אחרי עוד כמה מבטים טכנולוגיים השופט היה מחליט שזה פנדל.
ואיכשהו, איפשהו, יושב עכשיו יופ היינקס ומחייך. אף אחד לא אמר את המילה באיירן השבוע. אין כמו להתנהל מתחת לרדאר, כל הדרך אל הטרבל.
מה דעתך על הכתבה?