אני מסתכל על מכבי חיפה, יודע ששני הולנדים הופקדו על הפרויקט הזה ולא מבין איך זה יכול להיות. מחצית מהסגל של חיפה היא ברמה הממוצעת המקובלת בליגת העל. החצי האחר יכול להתפזר בין קבוצות הפלייאוף העליון. שני הולנדים מנהלים את הדבר הזה, לא הולנדי אחד – שניים הם הביאו ועוד עוזר מאמן הולנדי, שזה כבר שלושה הולנדים וככה זה נראה.
אני שבוי בחשיבה שלפיה כשהולנדי מתקרב לכדורגל, דבר טוב חייב לצאת מזה. את טון קאנן נעזוב בצד, הומור הולנדי פנימי שרק הם מבינים. ההולנדים בנו לעצמם שם טוב במשך השנים. מאמנים, שחקנים, קבוצות, נבחרות – תמיד קיבלת מהם את הדבר האחר, תמיד הם היו הראשונים. גילו, פיתחו, שכללו. במשך עשורים הם עשו את זה, נשביתי בחשיבה, נוצרו ציפיות.
חיפה הועברה לניהול הולנדי כבר לפני כמה חודשים. השניים שמינתה – המנהל המקצועי מו אלאך והמאמן פרד רוטן – הם סמכויות מוכרות בהולנד, יש להם רקורד ממשי, הם עשו כברת דרך בכדורגל ההולנדי. זה ידוע – שינויים ותמורות אורכים זמן, לא עומדים עם סטופר ביד, הרי אף אחד לא דורש לראות את סופו של התהליך כאן ועכשיו. אבל טבעי לצפות ולראות משהו, ובחיפה לא רואים כלום עד עכשיו. ההולנדים לא משפיעים על הנעשה או מנהלים אותו, הם זורמים איתו, כאילו כל מה שחיפה ביקשה מהם זה לשמר את הקיים. וזאת לא גישה שאתה מצפה משני מומחים הולנדים, שלושה אם מוסיפים את עוזר המאמן.
הטוטאל פוטבול צמח מריק, קדם לו כלום, עד אמצע שנות ה-60 לא היה בהולנד כדורגל שמישהו שם לב אליו. כמו בלוקסמבורג. שחקני נבחרת הולנד נסעו באופניים וחילקו דואר לפרנסתם. הולנד הייתה האחרונה שניתן היה לצפות ממנה לכזו תגלית. הטוטאל פוטבול לא היה חידוש טקטי, חידושים טקטיים משני משחק היו כבר קודם לכן, לא הרבה אבל היו, והם זכורים ומוערכים וממציאיהם מוכרים. ההולנדים באו עם פילוסופיה, עם הגות חדשה ופורצת דרך. אלה שהתעמקו בה מצאו שמוטמעים בה ערכי חיים ותרבות הולנדיים, כולל גישתם החסכנית לחיים, אבל גם בלי להתעמק אפשר היה להבחין בתוצאותיה: כל מה שקדם לה הוזז הצדה, שום דבר לא נשאר על כנו. כל התפיסות, השיטות, הקיבעונות – כולם סולקו ונראו ישנים כל כך, כמעט מפגרים. עדיין, זה היה כדורגל, אבל לגמרי אחר מזה ששוחק עד אז, והוא הבסיס לכדורגל שמשוחק עד היום. ובעקבות המשחק החדש נוצר גם השחקן החדש, זה שיכול לשחק אותו, כי המשחק החדש הצריך יכולות אחרות ובעיקר אינטליגנציה אחרת.
נבחרת הולנד ב-1978. תוצר של המהפכה (Gettyimages)
במונדיאל של 1974, שבו המהפכה הוצגה לעולם הרחב בדרג של נבחרות, הולנד הציבה בשערה את יאן יונגבלוד. הוא כבר היה עמוק בשנות ה-30 שלו במונדיאל הזה אבל המשיך לעוד קדנציה ועמד בשערה של הולנד גם במונדיאל של 1978. יונגבלוד נחשב לנקודת תורפה בנבחרות הולנדיות מושלמות. הוא תפס את תפקידו בדרך שונה מהמקובל. הוא הרבה לשהות מחוץ לרחבת שערו והעדיף להשתמש ברגליו, הוא נגע בכדור בידיו רק כשהוכרח. פרשני המשחק של התקופה כינו אותו ליצן. יונגבלוד נבחר לעמוד בשערה של הולנד משום שקרויף השחקן שכנע את מיכלס, מאמנו, שיונגבלוד הוא רכיב חשוב במהפכה שהם הגו. הטוטאל פוטבול צריך להכיל גם את השוער, השוער הוא עוד כלי במשחק השדה ההולנדי, עוד שחקן שדה שכדאי לעשות בו שימוש בנוסף למניעת שערים.
היום, אחרי כ-40 שנה, שוער שאין לו משחק רגל לא ימצא לעצמו ג'וב באף קבוצה שיורדת לפרטים' אבל אז זו נראתה החלטה שהתקבלה בקופי שופ. המהפכה המשיכה לטלטל במשך עשורים, נשאו אותה ממשיכיהם של מיכלס וקרויף: ביינהאקר, הידינק, אדבוקאט ואן חאל. גם לכוכבי 74' ו-78' נמצאו ממשיכים, הרשימה שלהם אינסופית, תמיד מצאת הולנדים בשפיץ של הכדורגל. הולנד המשיכה לתסוס, וגם כשלא שלטה וזכתה והשיגה היא לא חדלה לייצר.
אייאקס שזכתה בצ'מפיונס של 95' הייתה יצירה הולנדית מקורית של העת החדשה. הקבוצה הרב-גזעית הראשונה. ואן חאל המציא אותה. אייאקס שיתפה בגמר נגד מילאן בווינה שמונה צבעונים, חמישה מהם בהרכב הפותח. מילאן מולה, ששנה קודם דרסה את ברסה 0-4 בגמר, שיחקה עם שחור אחד בהרכב – דסאי. אף שחור אחד נוסף לא ישב על הספסל. ואן חאל אסף ילדי מהגרים סורינמים מהמדרכות של אמסטרדם, ערבב אותם עם הדה-בורים מהפרברים והריץ כנופיית רחוב שלקחה ממילאן את הצ'מפיונס. מגראנדה מילאן, מפאביו קאפלו.
קרויף. רצה להחזיר את רוח הרחוב (Gettyimages)
התלמידים של הטוטאל פוטבול יאטו כאן, הם יזכרו שגם המהפכה הראשונה, המקורית, התבצעה באמצעות ילדים שלוקטו מהרחובות של אמסטרדם ורוטרדם. רוח השיטה נלקחה מהרחוב. על ערש דווי, קצת לפני שהלך לעולמו, קרויף ביקש להוביל מהפכה נוספת שהגה בשנותיו האחרונות: להחזיר למשחק את רוח הרחוב שאבדה לו. הוא חשב לשלוח את דניס ברגקאמפ שימצא ילדים וילמד אותם לטפל בכדור, בבית שלהם, בסביבתם, בלי אקדמיות, בלי פנימיות, להדליק את הניצוץ שכבה. זה מה שקרויף ביקש. בגמר מונדיאל 2010 הוא הגדיר את הנבחרת ההולנדית שהגיעה למעמד – אסון לכדורגל ההולנדי. היא שיחקה כדורגל גרמני, לא הולנדי. פעם היה קיים בהולנד להט אידאולוגי כזה.
הולנד היא לא מעצמת ספורט, לא שואפת לכך ולא מגדירה את עצמה ככזאת. אבל אף פעם אני לא מופתע לראות הולנדי נמצא על הפודיום באיזושהי התוועדות ספורט עולמית. טבעי למצוא אלוף או אלופה הולנדית כמעט בכל ענף. אין להם הרבה אבל יש להם תמיד. זה מתקבל על הדעת שאינגה דה ברוין ופיטר ואן דן הוגנבאנד ישלטו בספרינטים במים באולימפיאדות ואליפויות ועולם, ודפני סחייפרס תעשה את אותו דבר על המסלול.
אין בהולנד פס יצור לאלופים, אין בהולנד שחייה גדולה או השקעה נרחבת באתלטיקה, אבל זה לא מונע ממנה להעמיד אלופי עולם ואלופים אולימפיים גם בבריכה, גם באתלטיקה, בכל ענף. צורת החשיבה שלהם, הגישה האחרת, החופש שאפשרו לעצמם והיצירתיות שהולידו את הטוטאל פוטבול יכולים להצמיח ספורטאי על בכל מיני תחומים ומבלי להתחייב לשום תחום באופן ספציפי.
רובן וסניידר. ההולנדים האחרונים שהיו בטופ העולמי (AFP)
הליגה ההולנדית, כשאני נופל עליה, נראית כמו הליגות ברפובליקות הבלקניות. כדורגל נידח; הנבחרת ההולנדית לא העפילה ליורו האחרון. 24 נבחרות אחרות השאירו אותה בחוץ. הולנד תיעדר גם מהמונדיאל הקרוב; אף קבוצה הולנדית לא מתקרבת לצ'מפיונס. אייאקס הפכה לטוברוק; אף מאמן הולנדי לא מאמן בליגות האירופיות הגדולות. בוס ודה בור פשוט נזרקו מהן, כף רגלם לא תדרוך שם; אף שחקן הולנדי לא מצוי בטופ העולמי, האחרונים שנחשבו כאלה – רובן, ואן פרסי, אולי סניידר – הם בני 34-33.
הולנד ייצאה את המהפכה שלה ואת תוצריה במשך עשרות שנים ולא הכניסה אל תוכה שום דבר. נראה שהתייבשה, התרוקנה. שליחיה של הציוויליזציה המפוארת הזו מתגלגלים בליגות מהדרג החמישי באירופה ומציעים שאריות של פעם. אין להולנד סיפור חדש לספר, אין לה רעיונות, אין לה סמכויות, אין לה שחקנים, אין לה הישגים, שום דבר חדש לא יוצא ממנה, שום דבר לא קורה בתוכה.
לא הכסף הגדול דחק את הולנד הצדה וגימד אותה. בעבר הולנד יצרה ממה שגדל אצלה בחצר. הולנד לא נזקקה להשקעות כדי לייצר. אפשר היה לצפות שהולנד תמצא פתרונות ייחודיים למציאות החדשה שהכסף הגדול יצר, שתפלס לעצמה דרך בעולם העשיר והטיפש, שתמצא דרך להיות רלוונטית ומשפיעה גם כשהכסף הגדול דוחק את תוצריה. למה שהליגה ההולנדית לא תעמיד ארבע קבוצות ברמה של באזל? אין לה אפילו אחת. שווייץ הרימה את עצמה, בלגיה מצאה את מקומה, הולנד כבתה, קיבלה בהכנעה את הגורל שהכסף הגדול קבע עבורה.
ג'ורדי קרויף. התוצר הכי טוב של הכדורגל ההולנדי בכלל קטאלני (דני מרון)
זה מה שנשאר מהכדורגל ההולנדי, מכל התסיסה הרעיונית, הפתיחות והתעוזה: שני גברים הולנדים בוהים במכבי חיפה ולא מסוגלים להוציא מעצמם מהלך אחד שיאשש את עצם קיומם. ובסוף יתברר שג'ורדי קרויף הוא התוצר הטוב ביותר של הכדורגל ההולנדי העכשווי. והוא קטלאני. וגם לו אין תשובות לשאלות שקלינגר שואל אותו.
מה דעתך על הכתבה?