ססק פברגאס זוכר היטב את הזכיה הראשונה של ברצלונה בגביע האלופות ב-1992. הוא היה רק בן 5, אבל כמי שנלקח לקאמפ נואו על ידי סבו עוד לפני שחגג יום הולדת שנה, לא היתה לו ברירה אלא להתמכר. בארסה היתה אהבת חייו. הוא העריץ את פפ גווארדיולה, חי ונשם יוהאן קרויף. הוא הכיר מבפנים את הדחף הבלתי נשלט להצלחה אירופית. "אני יודע עד כמה התואר הזה יהיה חשוב עבור האנשים בקטלוניה", הוא אמר לפני גמר ליגת האלופות ב-2006. זו היתה אמורה להיות הזכיה השניה של הבלאוגרנה. והנה לכם צחוק הגורל – פברגאס היה שם על תקן יריב, לובש את החולצה הצהובה של ארסנל.
כך התחילה העלילה המוזרה הזו, בה תמיד היה ססק בצד הלא נכון, ותמיד הפסיד – לעתים באכזריות. הגמר המדובר לפני 12 שנה היה דרמטי במיוחד באופן אישי עבור נער בן 19, אבל הוא השתלט על ההתרגשות העצומה, וסיפק את אחד המשחקים הטובים בקריירה עד אז. למרות שהתותחנים נאלצו לשחק בנחיתות מספרית אחרי ההרחקה של יינס להמאן, הם הובילו 0:1 משער נגיחה של סול קמפבל כאשר פברגאס הוחלף בדקה ה-74. הקטלוני עבד כמו משוגע מול הקבוצה שגידלה אותו, נלחם מול מרק ואן בומל הקשוח, הפריע ללא הפסקה לדקו, והגביע הנכסף היה קרוב מאוד. 6 דקות אחרי שירד לספסל לטובת מתיו פלאמיני, התוצאה כבר היתה 1:2 לבארסה. ססק המיואש תפס את הראש. זו לא היתה הפעם האחרונה.
שמועות על חזרה אפשרית לקאמפ נואו ליוו אותו לאורך כל הקריירה בלונדון, אבל ב-2010 הוא עוד היה קפטן ארסנל כאשר שתי הקבוצות הוגרלו זו מול זו ברבע הגמר. ססק עבר טיפולים רפואיים נמרצים כדי להיות כשיר למשחק הגדול מול הקבוצה שזכתה בליגת האלופות בעונת הבכורה של פפ ב-2009, היה מצוין ב-2:2 הדרמטי באצטדיון האמירויות, ואפילו השווה בפנדל בדקה ה-85. אלא שבעת ביצוע הבעיטה הוא שבר את רגלו, והחזרה הראשונה לברצלונה למשחק הגומלין נמנעה ממנו. "הייתי עושה את זה שוב, ואני לא מתחרט. אלה הדקות שאזכור כל חיי", הוא הצהיר אז. בלעדיו, הובסה ארסנל 4:1 והודחה.
שנה חלפה, והביקור של פברגאס בקאמפ נואו התקיים בכל זאת, הפעם במסגרת שמינית הגמר. ססק שוב הצטיין במשחק הראשון בלונדון, בו חזרו התותחנים מפיגור בדקות האחרונות וניצחו 1:2, בסוג של נקמה על הגמר של 2006. בברצלונה, הרגישה החבורה של ארסן ונגר שיש לה סיכוי אמיתי, והקפטן היה בכל פינה במגרש. הוא עבד ללא הפסקה, והידיעה כי שובו הביתה קרוב מתמיד רק הוסיף למוטיבציה העילאית. וארסנל באמת היתה קרובה לסנסציה כאשר שער עצמי של סרג'יו בוסקטס קבע 1:1 במחצית השיניה. אלא שאז הורחק רובין ואן פרסי בהחלטה שנויה ביותר במחלוקת בגין בעיטה בכדור אחרי השריקה, והחלום התנפץ. בארסה ניצחה 1:3 והמשיכה לזכיה בגביע, פברגאס נותר שוב בידיים ריקות.
"משחק גרוע אחד מוחק אצל אוהדי בארסה עשרה משחקים טובים" (Getty)
כאשר ברצלונה החתימה אותו סוף כל סוף בקיץ 2011 תמורת 34 מיליון יורו, היה בטוח ססק שהוא בדרך לקבל פיצוי. אחרי הכל, הוא הצטרף לא רק לאהובת ליבו הנצחית, אלא גם לקבוצה הטובה ביותר בתבל, עם המאמן הטוב בעולם. אלא שב-3 השנים בקאמפ נואו ציפו לו רק אכזבות בצ'מפיונס-ליג, והגדולה מכולן התרחשה בעונתו הראשונה. בארסה היתה אמורה לאכול בלי מלח את צ'לסי של רוברטו די מתאו בחצי הגמר, אבל הפסידה 1:0 בלונדון, ואז סיימה ב-2:2 דרמטי במיוחד בקאמפ נואו למרות ההרחקה של ג'ון טרי. ראמירס ופרננדו טורס נעצו את המסמרים בארון חלומו של ססק, ודווקא הכחולים המשיכו להנפת הגביע.
ב-2013 חזה פברגאס מהספסל כיצד הובסה בארסה בחצי הגמר 4:0 על ידי באיירן במינכן, ואז ספג ביקורת קטלנית על יכולתו בתבוסה מחפירה לא פחות בגומלין, 3:0. גם ב-2014 הוא נעצר בחצי הגמר, הפעם על ידי אתלטיקו מדריד – ואז כבר הבשילה במוחו ההחלטה לעזוב. במשך כל התקופה, הוא לא הצליח ליצור קשר חיובי עם האוהדים. "משחק גרוע אחד מוחק אצלם 10 משחקים טובים", הוא התלונן. לכן נענה ברצון להצעתו של ז'וזה מוריניו להגיע לצ'לסי, ומיד הצהיר: "אני משתוקק לזכות בליגת האלופות. שיחקתי בגמר, הייתי בחצי הגמר 3 פעמים. ממש נגעתי בגביע, אבל עדיין לא השגתי אותו. עכשיו זה הזמן".
יש רצוי ויש מצוי. דווקא אחרי שברח מברצלונה, היא זכתה ב-2015 בליגת האלופות עם שלישיית MSN, בעוד צ'לסי עפה כבר בשמינית הגמר מול פריז סן ז'רמן. הצרפתים הדיחו את פברגאס גם ב-2016, בעוד אשתקד הכחולים לא השתתפו במפעל. כשהוא נושק לגיל 31, הקשר המחונן עדיין לא הגשים את שאיפת חייו, והפעם יצטרך להדיח סוף כל סוף את האקסית המיתולוגית כדי להישאר במירוץ. הערב יהיה זה הביקור השני של פברגאס בקאמפ נואו במדי היריבה של בארסה, והוא מייחל לשינוי המגמה. נמאס לו להיות בצד הלא נכון. הוא רוצה שחזור של 2012 כאשר הוא לובש את המדים של המנצחת. וגם אם את האהדה לברצלונה אי אפשר לכבות, תהיה בליבו שמחה עצומה אם זה יקרה.
"לא יודע אם אחגוג במידה ואכבוש שער" (Getty)
"אני לא יודע אם אחגוג במידה ואכבוש שער", הוא אמר. וזה אומר המון, כי במצב רגיל היה מצהיר מראש כי יימנע מחגיגות. מכל השחקנים על הדשא, הוא יהיה הנחוש מכולם. זה הקאמבק האולטימטיבי, ואסור בשום אופן לזלזל בו, כי במובן מסוים זוהי משימת חייו.
מה דעתך על הכתבה?