1. סוטיריס ניניס בקושי הצליח להוציא מילה מהפה. "היום תשחק…", החל מאמן פנאתינייקוס ויקטור מוניוס את המשפט, כשהילד קטע אותו: "כן". מוניוס המשיך: "את המשחק הראשון שלך בבוגרים. איך אתה מרגיש?", ניניס הנרגש ירה: "פנטסטי". המאמן לא הרפה: "ואם תשחק רק דקה, עדיין תרגיש טוב?". ניניס שוב ענה בהתלהבות: "ברור. לשחק יהיה משהו גדול". הספרדי חייך: "יופי, אתה בהרכב ותשחק 90 דקות". הסיפור הזה התרחש בינואר 2007 לפני משחק של פאו נגד איגלאו. ניניס היה בן 16, רק שבועיים קודם לכן חתם על חוזה מקצועני ראשון. ובבכורה הוא היה מצוין. מדהים.
"חשבתי שלא הבנתי אותו, אחרי שהבנתי, הרגשתי שהאדמה זזה. הדם שלי קפא", סיפר ניניס לימים. אחרי המשחק, ארז את חפציו והתכונן לשוב לאימוני קבוצת הנוער, כשמוניוס אמר לו: "מה אתה עושה? אתה נשאר איתנו". 10 שנים אחרי, ילד הפלא רק רוצה לשחק. מספרים שסוכנת השחקנים ויקי ואקנין התעניינה אצל אנשי מכבי פתח תקווה מה הם מחפשים. כשקיבלה תשובה, הבטיחה לקובי רפואה: "אביא לך שחקן ענק", ואז נעלמה למספר ימים לפני ששבה עם ניניס.
"הבטיחו לו שהוא ישחק בכל המשחקים ולכן הוא בחר במכבי פ"ת. אחרי כל מה שהוא עבר, זה הדבר היחיד שמעניין אותו – לשחק", סיפר מקורב לעסקה. כי ניניס נשאר אותו ילד שרק רצה לשחק. ילד שקרס תחת ציפיות ענק ופציעות קשות. ילד שמהווה דוגמא איך לא מטפלים נכון בשחקן צעיר. במובן מסוים, אין מתאים מניניס להגיע למועדון שמתמודד עם אותה "בעיה" בדיוק בדמות מנור סולומון.
"קראו לי מסי, אלוהים ועוד כל מיני דברים. כל שחקן היה שמח מזה, אבל ידעתי שההשוואות לא טובות. ביקשתי שלא ישוו אותי לאף אחד. אני סוטיריס וזה מספיק. אני משחק ביוון ומסי נמצא בספרד", אמר ניניס שבלילה אחד, אחרי משחק אחד, הפך לאליל האוהדים, שיחת היום והתקווה של מדינה שלמה. הוא לא תמיד ידע להתמודד עם זה.
הוא חווה טלטלות אדירות בקריירה. בקיץ 2007 הוביל את נבחרת הנוער של יוון למקום השני באליפות אירופה ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר. כששב לפאו, התגלתה בעיה בפרפור חדרים שהצריכה ניתוח ואחריה הגיעה סדרת חינוך מתמשכת מהמאמן החדש ז'וזה פסריו. הפורטוגלי נהג להתעמת עם עיתונאים שתהו למה ניניס לא משחק ומצדו הסביר: "ניסינו באופן תמידי לשפר את משחקו ההגנתי ולהפוך אותו ליותר אגרסיבי, כי הוא היה עדיין ילד. רצינו שיהיה מקצוען יותר באימונים ויראה יותר התלהבות. רצינו לתת לו יסודות שישרתו אותו בעתיד. אולי הוא הרגיש כאילו התעלמתי ממנו, אבל הכוונה הייתה לשפר אותו".
ניניס. "מאמין שאוכל לפרוח בעשור הבא" (Getty)
האנק טן קאטה לא חשב כמו קודמו ודאג לקדם את הילד ואף למנות אותו לקפטן השלישי. למרות זאת, נהג להעיר לקשר: "אתה מתעסק רק בשיער שלך ובגרביים שלך. תתחיל להיות רציני". ניניס היה ילד כוכב ולא רק על המגרש. הוא נראה טוב והתקשורת קשרה את שמו לדוגמניות, מסיבות ואורח חיים פרוע ולא תמיד בצדק. ניניס הזדעק: "בולשיט. כותבים שהייתי עם דוגמניות שאני לא מכיר. אין בן אדם שיעיד שראה אותי בחוץ אחרי חצות".
ניניס עבר מספר רב של פציעות בקריירה, המרכזית שבהן באותו משחק מפורסם בבלומפילד מול ישראל, בו גם כבש את שער הניצחון. הוא נעדר חצי שנה ומעט אחרי שחזר, הודיע שיעבור בעונה שלאחריה לפארמה. במשחקו האחרון בפנאתינייקוס, ירד הקשר בדמעות לאחר שהוחלף לקול תשואות האוהדים. הוא לא שיחק הרבה באיטליה והתקשה להתאקלם, אבל מצא שקט: "אני מרגיש טוב מאי פעם. גר במרכז העיר ונוסע באופניים בלי כל הטירוף של האוהדים. כשרוצים ממני חתימה, מבקשים קודם רשות בנימוס".
למעשה, ניניס מעולם לא לגמרי התאושש מהפציעה בבלומפילד. הוא הושאל לתקופה קצרה לפאוק, שוחרר מהחוזה באיטליה, ישב בבית וחזר לפנאתינייקוס. הוא לא שיחק הרבה ונתקל בדיסוננס בלתי אפשרי בין הציפייה שיחזור להיות מי שהיה לבין מאמנים שהתעלמו ממנו לחלוטין. בינואר 2016, עזב לשרלרואה הבלגית והראה ניצוצות, אבל לא לאורך זמן. המאמן פליס מאזו אמר עליו: "יש לו כישרון עצום ואני מניח שקשה לו לשבת על הספסל. כשאתה מוכשר מדי, אתה צריך גם שמישהו ינהל אותך נכון. יש לו פרופיל מאוד יצירתי כשחקן. הוא אינטילינגט, מוסר מצוין, בונה משחקים, אבל כרגע אני לא זקוק לשחקן כזה בקבוצה".
רפואה. מפרצוף עצבני על הקווים הפך העונה למתוסכל (דני מרון)
ניניס הוא שילוב מסוכן של חוסר מזל ואחד שלא כיוונו אותו להתמודדות המנטאלית עם כוכבות כי מעולם לא ראה בעצמו סופרסטאר. "האיש ברחוב שואל למה אני לא משחק בקבוצה ואין לי תשובות", אמר בשנה האחרונה: "אני מאמין שאוכל בעשור הבא להצליח. כל מה שאני רוצה זה לשחק כדורגל ולפעמים לא נותנים לי". בינואר השנה, עבר למכלן, שיחק משחק אחד, נפצע ונותח. "שבע פעמים אני אפול ובפעם השמינית אני אקום", הבטיח למעריציו באינסטגרם. ניניס שיחק רק עוד פעם אחת במכלן העונה ושוחרר. ביוון מספרים שהוא מלא מוטיבציה לשחק טוב. הוא רק רצה הבטחה שישחק, היעד פחות עניין אותו.
כמו ניניס, מכבי פ"ת מחפשת את עצמה. הסגל עבר טלטלה עצומה, אבל הציפיות גבוהות. זו קבוצה סופר מוכשרת, אבל לא לגמרי מחוברת. יש לה זרים בווליום גבוה, כוכב על בהתהוות וכמה ישראלים בכירים שהגיעו להיכנס לנעליים של דור אלו, גידי קאניוק וגיא מלמד. המלאבסים של העונה שעברה היו קודם כל קובי רפואה והפרצוף העצבני על הקווים ואחר כך השלישייה הזאת על המגרש. עכשיו רפואה, שהפך בינתיים מתוסכל, מחפש פנים חדשות וניניס יכול לסגור לו פינה. מה אתם אומרים על הדיל: תנהיג, תייצר באזז, תביא את הכישורים הנפלאים שלך, תגדל את סולומון ואנחנו נשקם לך את הקריירה. טוב, לא?
2. בית"ר ירושלים. אירועי השבועות האחרונים מתחילים להזכיר את עונת הצ'צ'נים ולא בגלל הגיבור הטראגי המשותף – אלי כהן. אז, בחלק הראשון של עונת 2012/13, בית"ר הייתה קבוצה מהפנטת. צעירה. תוססת. מרעננת. אפשר לאהוב את בית"ר או לסלוד ממנה, אבל אי אפשר להתעלם מעובדה פשוטה. בית"ר בשיאה תמיד מרגישה בלתי מנוצחת. כשכל החלקים מתחברים, נוצר כוח שמושך אותך כמו קסם. פתאום היא יפה כמו נוף מרהיב, אטרקטיבית ומהנה לצפייה כמו סדרת מתח שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. הקהל נותן לה אנרגיות בלתי נגמרות ואתה, צופה אובייקטיבי, רק מחכה לפרק הבא.
אבל יש קאץ'. היפהפה הזאת מגיעה עם מנגנון הרס עצמי מובנה. זה טבוע ב-DNA שלה. כל פעם מישהו אחר לוחץ שם על הסוויץ'. פעם הקהל, פעם ארקדי גאידמק ובשנים האחרונות זה אלי טביב. גם טביב הוא טיפוס חובב דרמות. חי לפי המנטרה: "אם יהיה טוב יותר, נשתגע". וכשהכל טוב, הוא מתפלפ על קורבן תורן, בדרך כלל מאמן כזה או אחר שלא סר למילתו. השריף הפך בפעם השנייה תוך פחות מחמש שנים לקרבן מנגנון ההרס העצמי של בית"ר. פעם אחת בהחלטה המתריסה לצרף שחקנים מוסלמים בלי קשר ליכולתם ובפעם השנייה, להיפטר ממנו באחת ההחלטות הכי צבועות שהתקבלו כאן אי פעם.
בית"ר קבוצה מהפנטת שהכל התחבר עד שהיא כלל צריכה מאמן (דני מרון)
כהן טעה בציטוטים שנתן בראיון ל"ידיעות אחרונות" ובכלל בהתבטאויותיו האחרונות ששידרו אגו ומאבקי כוח, אבל הוא ודאי לא יכול להיתפס כגזען. הוא בסך הכל אמר את האמת. עם כל הכבוד למאבק של טביב בגזענות שהוא מאבק כן ואמיתי, הבעלים עדיין לא הגיע למקום של גאידמק בו הוא מנסה לחנך את הקהל על ידי כפיית שחקן ערבי או מוסלמי. ספק אם החלטה כזאת תתקבל בקרוב ואם היא לא על הפרק, הרי שאין שום הצדקה לפרידה מכהן אך ורק על סמך אותם ציטוטים. כהן הוא קורבן, אבל הוא לא הסיפור.
בית"ר של פתיחת העונה היא אותה קבוצה מהפנטת שהכל התחבר לה עד כדי שנראה שהיא כלל לא צריכה מאמן. היא מובילה את הטבלה במאזן מושלם ובדיוק כמו בעונת הצ'צ'נים, יש תחושה שהיא מסוגלת לנצל חולשה נקודתית של הגדולות כדי להיות לשם שינוי גם תחרותית. זה כנראה כבר יותר מדי עבור טביב, שהפעיל את המנגנון. עזיבת אלי כהן לא שווה את אפקט החתמת הצ'צ'נים שכמעט דרדרה את בית"ר ללאומית, אבל היא עוד החלטה בשרשרת החלטות שמסיטות את תשומת הלב מקבוצת כדורגל איכותית ששוב ושוב בלאגנים יזומים שמים לה מקל בגלגלים.
3. פעם, לא ממש מזמן, הפועל רעננה נתפסה ככבשה השחורה של מכבי חיפה. רק שבששת המפגשים האחרונים בין השתיים, הירוקים ניצחו ארבעה משחקים והפסידו פעם אחת. גיא לוזון ניצח את רעננה 0:2 במשחק שהעלה את הירוקים לפלייאוף העליון ומחר הוא עומד בפני משחק גורלי באותה מידה – כזה שממנו אין לו כמאמן מכבי חיפה דרך חזרה. עכשיו פלאשבק, אוקטובר 2014. הירוקים בבאזז החזרה של יוסי בניון והמעבר לסמי עופר, עם אלכסנדר סטנוייביץ' על הקווים, פתחו עונה עם שני ניצחונות בית ושני הפסדי חוץ. במחזור החמישי הגיעה לסמי עופר הפועל רעננה. לפני המשחק, שחקני רעננה עלו להרגיש את הדשא ונראו המומים מהמתקן בואך לשלוף סמאטרטפונים ולעלות לאינסטגרם. בסיום הם חגגו עם 0:2 משערים של אוונס קנגווה וטוני וואקמה. סטנוייביץ' שרד עד המחזור ה-15 והתפטר. גיא לוזון ינהל מחר משחק מספר 18 כמאמן מכבי חיפה. אחוזי ההצלחה שלו? נכון, נמוכים משל הסרבי.
מה דעתך על הכתבה?