כשמיליונים יושבים על הספסל
שבוע הפכפך עבר על מכבי תל אביב. הרבה רעשים חיצוניים אחרי ההפסד במשחק העונה בטרנר, בעיקר בגזרת הצוות המקצועי, ואז הגיעה ההעפלה לגמר הגביע שהחזירה את הביטחון והשקט לקריית שלום.
לקראת המשחק נגד מכבי חיפה, ובעקבות היכולת הטובה של הקבוצה בחצי הגמר, החליט ליטו וידיגאל להמשיך לתת את הקרדיט ליוסי בניון לאייל וגולסה, שהצטיינו מול בית"ר, לצד גל אלברמן בקישור, כשדור מיכה, בדומה למשחק בטרנר, פתח בכנף. מי שירד לספסל היה רובן מיקאל המצוין, שמאז שהגיע הפך לעוגן מרכזי בקישור הצהוב, אבל הוא שיחק 180 דקות בשבוע האחרון והצוות המקצועי החליט לתת לו לנוח ולהתחיל את המשחק על הספסל.
מכבי ת"א נראתה נפלא משריקת הפתיחה, בעיקר בזכות גולסה, ששיחק ממש לצדו של אלברמן, כשבניון מתופקד בעמדה יותר קדמית. גולסה ביטל לחלוטין את ניסיונות הלחץ של חיפה, היה כל הזמן זמין לכדור וניהל את המשחק בצורה נהדרת. מבחינה הגנתית הוא היה המוביל בלחץ האגרסיבי של הקישור של מכבי על שלישיית הקישור של חיפה. גולת הכותרת מבחינתו היה שער הראשון, שבו לחץ נהדר על קמיל ואצק במחצית המגרש של חיפה, חילץ את הכדור, נע מיד לעומק, קיבל את כדור העומק ממיכה וסיפק אסיסט נהדר לטל בן חיים.
לחץ נהדר, חילוץ ושער יתרון. גולסה מנהל את המשחק (דני מרון)
מכבי בכלל סיפקה את אחד ממשחקיה הטובים העונה. בן חיים היה סבלני, שמר על הקו והיה פשוט בלתי עציר, מיכה היה נייד, הבקיע והיה מעורב בכל מהלך חיובי של מכבי, בניון סיפק עוד משחק טוב ומלא תשוקה, אלי דסה שרן וייני היו נהדרים הגנתית והתקפית ואפילו וידאר קיארטנסון, שעם הכדור היה קצת מסורבל, היה מעורב בשני השערים הראשונים, כשפינה לחלוטין את השטח לבן חיים ומיכה בזכות התזמון הנהדר שלו בתנועה לפינה הקצרה.
מכבי חיפה מנגד, עלתה בהרכב ומערך דומים לאלו שהביאו את הניצחון על בית"ר במחזור האחרון, מלבד שינוי כפוי אחד במרכז ההגנה כשמארק ואליינטה החליף את דקל קינן. מוחמד עוואד המשיך לקבל קרדיט במרכז ההתקפה כשעל הספסל הירוק ישבו שלושת השחקנים היקרים בקבוצה אלירן עטר, רועי קהת ועומר דמארי.
חיפה ניסתה ללחוץ את מכבי בשטח המגרש שלה, אבל לא הצליחה להסתדר עם הרוטציות של מכבי בקישור והריווח ההתקפי הטוב של הצהובים. שחקני הכנף איחרו להגיע לכיוון הבלמים והקישור החיפאי התקשה להסתדר עם גולסה והכניסות הנהדרות של מיכה למרכז שגרמו לחיסרון מספרי קבוע במרכז השדה. כשחיפה ניסתה לשלוח גם את המגנים קדימה בכדי לבטל את היתרונות של הצהובים, הבלמים, ובעיקר הולמאר איולפסון, לא צמצמו מספיק מהר את המרחק וזה איפשר לצהובים לבטל את הלחץ בכדור ארוך.
בן חיים בורח לאיולפסון (דני מרון)
לאיולפסון היה משחק חלש וחסר ביטחון. כבר בשלב מוקדם הוא הפסיד לבן חיים במאבק של 1 על 1 ומאותו רגע הוא כל הזמן ברח אחורה ולמעשה ביטל לחלוטין את ניסיונות הדחיפה קדימה של חיפה. בשער השני, ייני הקפיץ כדור לכיוון בן חיים, כשאיולפסון היה רחוק כ 30 מטר מגארי קגלמאכר ואיפשר לבן חיים להגיע אליו לאחד על אחד עם הפנים ובמאבק כזה, לא היה לו שום סיכוי.
הדבר המדאיג ביותר מבחינת מכבי חיפה, גם במחשבה קדימה לעבר העונה הבאה, היא ההתבטלות המוחלטת בפני שתי מוליכות הטבלה במשחקי הפלייאוף. אם בחיפה רוצים לחזור ולהיאבק על האליפות בעונה הבאה, הם שוב יהיו חייבים לעשות שינוי ושינוי גדול, בעיקר במצבת הזרים.
דן איינבינדר מציג: מחצית מהסרטים
בית"ר ירושלים, המאוכזבת הגדולה של ערבי חצי הגמר, חזרה הביתה לאחד המשחקים הכי טעונים שיש לליגת העל להציע כשסכנין הגיעה לטדי.
בית"ר עשתה שינוי אחד מההרכב שפתח בחצי הגמר כשהקפטן דן איינבינדר פתח על הספסל וקלאודמיר עלה במקומו בהרכב. השינוי הזה גרם לקישור של בית"ר להיות הרבה פחות יצירתי והתקפי, במיוחד לאור הירידה המשמעותית בכושרו של דוד קלטינס. קצב המשחק של בית"ר במחצית הראשונה היה איטי, אבל עדיין היא הצליחה להגיע למצבים בעיקר בזכות יכולת אישית של עידן ורד ואיתי שכטר. שרון מימר עלה למחצית השנייה עם איינבינדר במקום קלטינס והחילוף הזה שינה לחלוטין את המשחק.
מלבד העובדה שאיינבינדר סחט את הפנדל שהוביל לשער היתרון, הכניסה שלו למשחק איזנה לחלוטין את המשחק של בית"ר. קלאודמיר חזר לעמדה הנוחה לו כקשר לפני הבלמים, אריק סאבו השתחרר קדימה ולא הפסיק לעשות תנועות עומק ואפילו התכבד בשער בכורה וגם חן עזרא הופעל הרבה יותר, בעיקר בזכות הגברת קצב המשחק כשהגורם העיקרי לה היה איינבינדר. ב- 45 דקות, איינבינדר סיפק 41 מסירות ב-91 אחוזי דיוק, יותר מכל אחד משחקני סכנין ו-18 מסירות יותר מקלטינס ששיחק במחצית הראשונה.
איינבינדר חוגג עם שכטר. הגורם העיקרי לשינוי (דני מרון)
השחקן השני שבלט בבית"ר היה חסוס רואדה, אחד הבלמים הטובים שנחתו בישראל. הדבר הבולט ביותר אצל רואדה הוא הבנת המשחק שלו. תמיד הוא עומד בזווית הנכונה, קורא ומבין את המשחק ,יש לו קצב נהדר במסירה, הוא כמעט לא מאבד כדורים (97% דיוק) והוא מהטובים בליגה בהכנסת כדורים בין קווי קישור להגנה.
בכלל, לבית"ר יש שלושה מהזרים הטובים בליגה בתפקידיהם. רואדה, אנטואן קונט וסאבו. בהחלט שלושה עוגנים, שעם כמה תוספות מדויקות, יכולים בהחלט להוות בסיס לקבוצה שתתחיל להציק קצת יותר ברצינות לשתי המוליכות.
סאבו. מצא את הרשת לראשונה העונה בליגה (דני מרון)
סכנין, כהרגלה במשחקים נגד הקבוצות החזקות בליגה, עלתה במערך של 5:4:1, עם יובל אבידור בחוד ההתקפה, חאלד חלאיילה וסגס תאמבי במרכז הקישור כשפיראס מוגרבי וסיראז' נאסר פותחים בכנפיים. במחצית הראשונה המערך עבד מבחינה הגנתית אבל בהתקפה, מלבד מוגרבי, שחקני סכנין היו מאוד לא מדויקים ואיבדו כדורים גם כשלא קיבלו לחץ משחקני בית"ר.
את המחצית השנייה סכנין ניסתה לפתוח בצורה יותר אגרסיבית מבחינה התקפית ואפילו הגיעה למצב טוב של מוגרבי כשניסיון המעבר שלו על רואדה ברחבה נתקל בידו של האחרון כאשר הוא גלש על הקרקע בניסיון לעצור אותו, ובהתקפה העוקבת סכנין נקלעה לפיגור. המהלך הזה למעשה שינה את המשחק וסכנין נעלמה מהמגרש באותו רגע, באופן דומה מאוד למה שאירע לה במשחק מול מכבי ת"א בנתניה.
מילה לגבי החלטת השיפוט מעוררת המחלוקת של איתן שמואלביץ' והצוות שלו שעליה הלינו אבוקסיס וסכנין. אין ספק שצוות השיפוט ראה את נגיעת היד. הסיבה שהם החליטו שהנגיעה הזו אינה מצדיקה שריקה לכדור עונשין מ-11 מטר היא שהיד שנגעה בכדור, היא היד הנשענת בזמן הגלישה שלשחקן הגולש אין שליטה עליה ולכן הנגיעה אינה מכוונת ולא יזומה. בהחלט מקרה בעייתי, אבל אני הולך עם שמואלביץ' וחושב שהחלטתו בהחלט הייתה מדויקת.
מה דעתך על הכתבה?