אז מי איש השנה שלכם בכדורגל הישראלי? אתם בטח מתלבטים בין יוסי בניון לבין משה דמאיו, ואולי בכלל אתם בקטע של אלי גוטמן או אבו סובחי? אין ספק שיש הרבה מועמדים ראויים לתואר בביצה הכל כך בינונית הזו, אבל יש מצב שתשע"ו היא השנה האחרונה שבה עדיין קל מדי לענות על השאלה הזו ולהשיג קונצנזוס גם אצל אלה שבאים עם רעיונות מגוונים כאלה ואחרים. התשובה, כמובן, היא ערן זהבי.
אלה לא רק מאות אלפי השערים שכבש בעונה הקודמת (מישהו זוכר את זה? כי כרגע טל בן חיים החלוץ נראה כמו איום קיומי על השיא של זהבי), גם לא העובדה שהוא נתן את התחושה שבלעדיו מכבי ת"א תסיים את העונה מתחת לבני יהודה. זה דווקא בגלל החלק האחרון של תשע"ו, בחודשים בהם זהבי כבר לא שיחק במכבי ת"א.
כי פתאום התברר שהוא אנושי. שלא מדובר במכונת ירייה אכזרית, במטורף חסר רחמים שרץ 90 דקות בלי הפסקה על המגרש וכל מטרתו היא להבקיע עד שישכיח את נסים אלמליח מהתודעה של כל מי שאינו משה קשטן. בתשע"ו, סוף סוף, התברר פתאום שערן זהבי הוא לא רק ספורטאי על, אלא חמור מכך – בן אנוש. וזה בא לידי ביטוי דווקא בתכונות הפחות נחמדות שלו שצפו ועלו פתאום: השחצנות, הבכיינות. בתשע"ו, תודה לאל, התברר שערן זהבי הוא לא בדיוק מה שיש בעטיפה הנחמדה שמייצרים בחנות המרצ'נדייז של מכבי ת"א (והיום של גוואנגז'ו), אלא טיפוס קצת יותר מורכב. שיש לו עניינים משפחתיים לא פתורים ודילמות לא קטנות. וזה, מה לעשות, הרבה יותר מעניין, והרבה יותר הגיוני.
ובהמשך לאותה מגמה ממש, פתאום אנחנו רואים שמכבי ת"א כן יכולה להסתדר בלעדיו. האם הצהובים היו מאבדים תוך 15 דקות יתרון של שלושה שערים מול זניט עם זהבי על המגרש? מפתה להגיד שלא, אבל כולנו יודעים שאי אפשר באמת לדעת. בליגה, לעומת זאת, קל להשוות: מכבי מפרקת, עושה מה שהיא רוצה, יש לה שלושה שערים בממוצע למשחק ואין קבוצה באופק, מלבד הפועל ב"ש כמובן, שנראה שאפילו יכולה לדגדג אותה.
זהבי הוכיח שהוא אנושי (אתר הליגה הסינית)
גם אם מכבי ת"א לא תזכה באליפות השנה, ולמרות הוורסטיליות של באר שבע – מכבי פייבוריטית לדעתי – אי אפשר יהיה להגיד שזה קרה בגלל חסרונו של זהבי, ולא רק בגלל שכבר קרה בעונה שעברה שמכבי לא לקחה אליפות כשזהבי נותן עונת שיא: אי אפשר יהיה להגיד את זה משום שמכבי הצליחה להוכיח, כבר בשלב הזה של העונה, שהיא מסתדרת מעולה בלעדיו.
כמו כל גיבור תנ"כי, ערן זהבי התגלה בתשע"ו כבעל תכונות על אנושיות על המגרש, שמתקזזות לא רע עם תכונות אנושיות די סבירות מחוצה לו. כמו שלגיבורים תנ"כיים תמיד היה תחליף, כזה או אחר, התברר בתשע"ו שגם לערן זהבי יש. ובסופו של דבר, כשהוא בסין הרחוקה אנחנו זוכרים אותו עוד יותר לטובה, אפילו – ולא רק כי הוא לא מבקיע נגד הקבוצות שאנחנו אוהדים, אלא כי הוא עזב את הליגה הישראלית שניה לפני שהיא תתחיל לשעמם אותו באמת. ולדעת ללכת כשאתה משאיר לכולם טעם טוב בפה, זו לבד סיבה לבחור בבנאדם לאיש השנה.
מה דעתך על הכתבה?