אין הרבה אנשים, בוודאי לא בכדורגל הישראלי, שמחזירים את ההשקעה הכספית בהם תוך ימים ספורים. ערן זהבי עשה את זה בשנה שעברה, כששלח את מכבי תל אביב במו רגליו וראשו לצ'מפיונס וכיסה (עם הרבה מאוד עודף) את עלות חוזה העתק המוצדק שלו. בדיוק שנה אחרי, אפשר לומר את אותו הדבר על ברק בכר. מאמן הפועל באר שבע, קיבל בתחילת השבוע חוזה לעוד שנתיים במועדון ואמש, בעבודה טקטית מרהיבה, סידר לאלונה ברקת ולאלופת המדינה הכנסה מכובדת מאוד עם העפלה לפלייאוף של הצ'מפיונס. משמעות העליה: ב"ש תשחק, במקרה הכי גרוע, בבתים של הליגה האירופית.
בכר הוא דמות לא שגרתית באגף המצליחים של הכדורגל הישראלי. נסו להיזכר שניה במאמנים ששיחקו אותה כאן – על האופי וההתנהלות של קשטן נשפכו עשרות אלפי מילים, את הסחבקיות המקסימה של יענקל'ה גרונדמן ז"ל אי אפשר לשכוח, על פניני הלשון החדה של דוביד שוייצר ז"ל אנשים מתענגים גם שלושה עשורים אחרי, את טורנירי השש-בש של אברם גרנט (שרק "במקרה" נתפסו בעין העדשה של צלם עיתונות ש"במקרה" נכנס למתחם האימונים) כולנו זוכרים, ועל השפיץ של שלמה שרף כולנו יושבים.
את כל הדברים האלה אי אפשר להגיד על בכר. כלומר, עדויות מב"ש וגם מק"ש כן מדברות על בחור סחבק (אברם ויענקל'ה) שלא מחפף בקצוות (קשטן), שמודע לכל מילה שיוצאת מפיו (דוביד) וששם קצוץ בדרכו האלגנטית על העולם (סוג של שליימה, בסדר?). אבל עדיין מדובר באדם שההתנהלות והמראה שלו הם המטעים ביותר בתולדות הכדורגל פה: עם חזות של עמיל מכס שהפעם האחרונה שחייך הייתה בהופעה של אייל גפן ב-1989, בכר הפך את עצמו למאמן הישראלי הכי גדול, מוצלח ומעוטר בעשור הזה.
בכר, מרוכז ויעיל (דני מרון)
אי אפשר לדעת מה מתחולל בליבו ובמחשבותיו, אבל נראה שבכר הוא אחד המאמנים הראשונים מאז עידנים שקשה לומר שהפנטזיה שלו היא לא לאמן במכבי ת"א, הפועל ת"א או מכבי חיפה. לא יודע אם הוא קיבל הצעות מהקבוצות האלה או אם הוא חולם על זה בלילות, אבל זה ממש לא בא לידי ביטוי בהתנהגות שלו ובהתנהלות שלו – דבר שממש אי אפשר להגיד על בני דורו ובני הדורות הקודמים. מדובר במאמן שאת כל קריירת האימון שלו בליגת העל הוא העביר בשתי הנקודות הקיצוניות ביותר שעל מפת הליגה – קרית שמונה ובאר שבע, לא בדיוק מקפצות יח"צ. ועדיין בכר מתקתק עבודה.
את זה שהוא מאמן הליגה הטוב ביותר בישראל אי אפשר להפריך. בכר הביא מספרים מעולים בקרית שמונה, את המשקל העצום שהיה לו בקבוצה של איזי שירצקי אפשר להבין רק כשמסתכלים על העונה האחרונה של הקבוצה הצפונית, שהייתה נטולת בכר. בעונה אחת בב"ש הוא עשה את מה שלא עשו שם 40 שנה, אבל זה אפילו לא מתחיל לתאר את ההישגים שלו. הוא הפך את ב"ש לא רק לאלופה, אלא גם לקבוצה קשוחה, לוחמנית מאוד, ממוקדת, מסודרת, שיטתית. כמו שקרית שמונה הייתה, רק עם שחקנים הרבה יותר טובים ועם כלי עבודה יעילים יותר. לא פלא שהשילוב בין המאמן לקבוצה הביא הישגים נאים יותר מאלה שרשמו קודמיו.
אבל העוצמה של בכר כבר לא נמדדת רק בליגה. אם בשנה שעברה היו לו חבלי לידה קשים בבירת הנגב – שהובילו להדחה מהמפעלים האירופאיים עוד לפני שהגיע אוגוסט – הרי שהפעם בכר והקבוצה שלו עשו את השדרוג המתבקש, הכינו שיעורי בית ולמעט משחק הבית מול שריף, שבו שופט חובב פנדלים הציל את ב"ש מהדחה מוקדמת (בגלל שמשחק ההגנה שלה היה קטסטרופלי) – ב"ש נראית כמו קבוצה עם ניסיון אירופאי של שנים.
גם שחקני אולימפיאקוס לא האמינו (דני מרון)
זה קורה בגלל שבכר הצליח להוריד את מפלס ההרפתקנות של הכדורגלן הישראלי המצוי אל מתחת לאפס בכל הנוגע לקבוצה שלו. ב"ש כמעט לא טעתה בשלושת המשחקים האחרונים שלה באירופה, ובפעמים המעטות מאוד ששחקני היריבה הגיעו מול גורש – אחרי שעברו את הקישור הרצחני ואת בלוק ההגנה של האלופה – התברר שהשוער הפיק לקחים מההופעה הנוראית שלו בבית מול שריף. התוצאה: אפס שערי חובה בשלושה משחקים, פעמיים 0:0 בחוץ – כולל אחד מרשים מאוד מול אלופת יוון, מעבר שני שלבים במוקדמות הצ'מפיונס ובעיקר גיבוש הזהות והעוצמה של הקבוצה בצלמו ובדמותו של המאמן שלה. וזה דבר שאמור לסייע לה להילחם גם השנה על תואר האליפות.
יהיה מעניין לראות אותו מתמודד עם האתגרים הבאים: העפלה לשלב הבתים של הצ'מפיונס או עמידה מול כשלון יחסי שיוביל לשלב הבתים של הליגה האירופית, ואז ללהטט בין הליגה למסגרת הנוספת עד סוף 2016. לא קל בכלל. מעניין אם בכר, שהוכיח עד כה שכשיש לו מבחן הוא מגיע אליו עם העיפרון בין השיניים ופותר הכל בקלות – יצליח גם הפעם לסמן וי במבחן הקשוח שמצפה לו בסתיו הקרוב.
יגיע מפוקס גם למבחן הבא (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?