המחזור ה-2 קרוב לסיום וכבר נשקפת לא מעט פאניקה בליגת העל. באר שבע תסתגל לעומס, מכבי תל אביב לא מבריקה ומעל כולם הפאניקה בבני יהודה.
1. שלוש קבוצות ליגה שיחקו בשבוע שעבר בגביעי אירופה השונים. הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים איבדו נקודות במחזור הליגה שבא אחרי המשחק שלהן באירופה, מכבי תל אביב הצליחה לנצח באשדוד למרות יכולת לא מרהיבה. בואו נוציא מהר את התירוץ של העייפות מהמשוואה – אף אחד לא מאמין לזה באמת, ואין לו שום תוקף כשבית"ר ירושלים מבקיעה פעמיים בדקה ה-90 של המשחק.
מה כן יש פה? כנראה שחוסר ניסיון לחלק את הריכוז בין שתי מסגרות, דבר שמכבי תל אביב כבר לועסת בלי למצמץ ואין לה שום בעיה איתו. איך זה ישפיע על המשך הליגה? בית"ר ירושלים פטורה מהשאלה הזו, יש לה בעיות אחרות שנדון בהן תכף. מכבי ת"א, כאמור, תצליח להסתדר – ראינו אתמול באשדוד איך היא יודעת לשחק לא טוב אבל לסחוט את הנקודות בכל זאת. והפועל ב"ש? ברק בכר יצטרך לעשות עבודה רצינית מאוד שם, ולהתמודד עם אתגר שהוא והצוות שלו (וגם מרבית השחקנים שלו) עוד לא מכירים – חלוקת קשב בין שתי תחרויות שונות שמתקיימות ברציפות לאורך זמן.
יסתגלו לעומס? שחקני ב"ש על הדשא (עדי אבישי)
כמובן שב"ש יכולה להגיד לעצמה את האמת – שעדיף לשחרר את המאמצים באירופה לטובת שמירה בכל מחיר על הכתר בליגה, אבל זה ספורט, ובספורט באים לנצח בכל משחק, גם אם אינטר נמצאת מולך. לכן יהיה מעניין מאוד לראות את האלופה בשלושת החודשים הקרובים, ובעיקר מסקרן מאוד לגלות על מה יוותרו שם? על הליגה? על הסיכוי לצבור שתיים או שלוש נקודות בליגה האירופית? על אף אחד מהדברים (הסיכון להישאר קרחים מכאן ומכאן גבוה, וסביר להניח שבב"ש מבינים את זה)? בהתחשב בעובדה שהסגל של ב"ש ממש לא מושלם כרגע עם כל הפציעות והחיסורים, ושבכר הוכיח לכל אורך הקריירה שלו שהוא מאמן שיודע לבצע תהליכי למידה, הפנמה והפקת לקחים, נדמה שמכאן הפועל ב"ש יכולה רק לשפר את מצב העניינים.
2. חמישה מאמני קבוצות בליגה הם בלמים לשעבר: רוני אוואט, אריק בנאדו, יובל נעים, אלי כהן ורן בן שמעון. צחוק הגורל הביא למצב שההגנות של כל אחת מהקבוצות האלה, וברור לכם שזה לא תלוי תקציב כי לבנאדו ולבן שמעון לא היה חסר כסף לבנות מערך הגנה נורמלי, הן בדיחה אמיתית.
תיזכרו רגע איך נראתה ההגנה של אשדוד במחזור הראשון בקרית שמונה, תחזרו שוב למחזור הראשון, לשליישיה שאכלה הפועל חיפה מאשקלון, תשחזרו את הצמד שקיבלה אותה אשקלון מהפועל חיפה עצמה, וזה עוד כלום לעומת שתי הבונבוניירות: ההגנה המצחיקה של בני יהודה, שאמנם ספגה רק פעם אחת בכל משחק השנה אבל נראית כמו קרקס עם הרבה יותר מזל משכל, והשכונה הבלתי נגמרת של בית"ר ירושלים, שספגה פעמיים בכל משחק (כן, היה נבדל בגול השני של קרית שמונה. לא, זה לא משחרר מאחריות אף אחד) – ולא מהיריבות המאיימות ביותר בליגה.שכונה, פשוט שכונה.
מה קורה עם ההגנה? (דני מרון)
אל בנאדו נגיע בנקודה הבאה, אבל מה למען השם קורה לבן שמעון? באליפות של קריית שמונה הוא העמיד הגנה מעולה, ובאופן כללי הוא ידוע כמאמן שיודע לחלץ משמעת טקטית, סדר והיגיון מהשחקנים שלו. אז מה קורה לו, סחרור הגבהים של הרי ירושלים? בשנה שעברה חסוס רואדה וטל כחילה החזיקו את הקו האחורי של בית"ר ירושלים ונראו טוב יחסית, אבל במחזור הראשון הם לא שיתפו פעולה ואתמול הם לא יכולים היו להושיע מול העצמי של בנש וההתקפה המהירה של קריית שמונה והקוון. בן שמעון יצטרך לקחת את הפגרה ולנער דחוף את השחקנים שלו, בית"ר לא יכולה להמשיך לספוג כל כך הרבה אם היא מכוונת גבוה.
3. אבל עם כל הכבוד לבית"ר, הקבוצה שהכי זקוקה לפגרת הנבחרת היא בני יהודה. אין לי מושג מה עובר לאריק בנאדו בראש כשהוא מעלה קשר התקפי בתור מגן ימני, שני מגינים בתור בלמים, חלוץ בתור קשר אחורי ופותח עם חמישה שחקני הגנה ובלי קשר התקפי מול הפארודיה המכונה הפועל חיפה, אבל עובדה – זה קרה. גם במחזור הראשון בני יהודה התבזתה בשיבוצים מוזרים של שחקנים לעמדות (בחייאת אריק, אלון תורג'מן סקורר לא רע, מה אתה דוחק אותו הצידה?). הדבר היחיד שיכול לאפס את בנאדו כרגע הוא השתוללות, ונראה שברק אברמוב הבין את העניין מהר. מאוד.
בני יהודה שחררה אתמול ארבעה שחקנים בבת אחת. אברמוב הסביר שמדובר במהלך שנקבע עוד קודם להפסד בשבת, אבל אפשר לנחש שזה לא בדיוק נכון. מסביב לבני יהודה מדברים על היסטריה רבתי, אבל באמת שאין עיתוי טוב יותר להיסטריה מאשר עכשיו – הקבוצה לא הובסה, היא רק הפסידה משחק חוץ (לקבוצה מביכה, בהחלט) אחד, אבל היכולת איומה ואברמוב הבין שעדיף להשתגע בפגרת הנבחרת של ספטמבר ולא באמצע הליגה, כי המדרון של פברואר חלקלק וקר והליגה השנייה יכולה להתנפץ לו על הפרצוף. אברמוב גם צודק בגיבוי שלו לבנאדו – אי אפשר לפטר מאמן במצב שבו בני יהודה נמצאת, ולא משנה כמה הוא חלש כרגע (והוא חלש, מאוד חלש).
חוסר נסיון או חולשה מתמדת? (עדי אבישי)
הבעיה של אברמוב היא בכך שהוא לא דרש בזמן החתמה של שחקן במקום גלבאן – וזורם עם מה שהמאמן שלו מביא לו (כמה קשרים אחוריים צריכה קבוצה אחת, שאין לה אף קשר התקפי ראוי?), אבל אלה טעויות של חוסר ניסיון ואחרי 13 שנים שבהן דמאיו התגלח בלי רחמים על הזקן של בני יהודה, מגיע לאברמוב קרדיט של שנתיים שלוש לפני שיאבד סופית את החסינות. בינתיים, למרות שזה נראה רע על המגרש, מוזר על הקווים ובוסרי מאוד בהנהלה, לפחות יש תנועה, קורים דברים ויש התרחשויות – לכאן או לכאן. את כל זה, חייבים לזכור, לא היה לבני יהודה בעשור האחרון. סוף סוף היא מעניינת, וגם זה משהו.
מה דעתך על הכתבה?