Sport1 Banner

אצלנו בשכונה: הגיע הזמן לחשבון נפש של הקבוצות בליגת העל

|

הפער בין באר שבע ומכבי תל אביב לחלק התחתון רק הלך והתרחב. מאור זכריה על תרבות הקומבינה מול מודלים ראויים לחיקוי

(גודל טקסט)

בדיוק 385 ימים עברו מיום הכיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הזה – 55 שבועות. מה עשה הכדורגל הישראלי באותם 13 חודשים? המשיך ללכת בשני מסלולים – האחד חיובי והאחד שלילי, שזה מעשה הגיוני לעשות, אבל מה שפחות מעודד זה שהפער בין שני המסלולים האלה לא הצטמצם. להיפך, הוא גדל באופן משמעותי ביחס לשנה הקודמת.

 

הסתכלו לשניה על טבלת ליגת העל. היא לא משקרת. אפשר לראות כבר אחרי שישה מחזורים מי הלכו בדרך הנכונה ומי קצת פחות. בכל אחת משתי הקביעות האלה יש חריג אחד בולט – מכבי והפועל חיפה בחלק העליון, בני יהודה בחלק התחתון. מכבי חיפה חריגה משום שהיא מועדון בירידה שמתעקש לעשות הכל הפוך, ובינתיים רוב מה שמחזיק את הקבוצה הזו למעלה זה העובדה שסך החלקים של השלם גדול ממנו, ולכן כל אחד מהם יכול להצטיין ביום נתון ולארגן שלוש נקודות, והרקורד ההיסטורי – שחקנים, קבוצות, שופטים ומאמנים עדיין עושים כבוד לשם "מכבי חיפה". הפועל חיפה לא קשורה לחלק העליון – זה לא אומר שהיא לא יכולה לסיים את העונה בפלייאוף העליון, אבל קשה להתייחס לקבוצה המוזרה הזו כאל משהו שמתנהל באופן נורמלי, הגיוני או תקין.

 

 

אבל מה לגבי כל היתר? מכבי ת"א, הפועל ב"ש, בית"ר ירושלים ומכבי פ"ת (וגם קרית שמונה, שכרגע מדורגת שביעית) נראות טוב, עובדות באופן מסודר, מכתיבות את דרך ההתנהלות הנכונה (או הולכות לפי הדרך הזו) ומגדילות באופן עקבי את הפער מהקבוצות ששייכות לסקטור השני.

 

קבוצה מוזרה. הפועל חיפה, בינתיים בחלק העליון (ערן לוף)

 

החריג בחלק התחתון היא בני יהודה – לא הוגן לשפוט אותה לחומרה אחרי מהפכה כל כך משמעותית שעברה בקיץ האחרון. אי אפשר לצפות מאנשים, מוכשרים ככל שיהיו, להשיג הצלחה ארגונית וניהולית אחרי חמישה חודשים של עבודה. זה, למשל, משהו שאי אפשר להגיד על הפועל כבירי ת"א – שם זה פשוט מופת של חוסר מקצוענות, שכונתיות יתר וגם כשכבר מנסים לעשות דברים טובים, הגיוניים או נכונים – האפקט הוא של פיל בחנות חרסינה. אין ספק שבגלל המשקל הסגולי שלה בכדורגל הישראלי ובעטיפה שלו, ההתנהלות המזעזעת של הפועל ת"א מושכת למטה את כל הקבוצות ש"לומדות" ממנה. כי בכל זאת, יש לא מעט אנשים בכדורגל הישראלי שאומרים לעצמם "בסדר, תראו את הפועל, לידם אנחנו נראים סבבה".

 

וכך יכולות להתנהל להן בנחת הפועל אשקלון ואשדוד, כפר סבא וסכנין – ולהרגיש די טוב עם איך שהן נראות – כי באמת להן לא קרה שהמאמן הרים טלפון לבעלים, סיפר שהוא ראה שהקבוצה היא "קבוצה של גיא לוזון", ביקש להפוך למנג'ר, הביא את גיא לוזון לאמן (!), גרם לכך שעוזר המאמן יפוטר (והכל ערב משחק מגה חשוב למועדון ושבוע לפני פגרה ארוכה), ואז הלך או לא הלך לבעלים וביקש לעזוב את התפקיד ולקבל את הכסף בפריסה רב שנתית.

 

במכבי חיפה עושים הכל הפוך, אך הם עדיין למעלה (ערן לוף)

 

אפשר לקוות, לאחל, לייחל – שהקבוצות האלה, שהולכות בדרכי כל שכונה, יעצרו רגע – בעיקר בפגרת הנבחרות שהפכה לפגרת השזרוע (מה לעזאזל, למה, בחייאת?), ינצלו את ההשבתה הארוכה מהמשחקים ויסתכלו קצת למעלה, אל מודלים תקינים ונכונים יותר. של ניהול כדורגל, של אימון כדורגל, של רצינות כדורגל. מה רע במה שהולך במכבי ת"א או בהפועל ב"ש? למה לא ללמוד מג'ורדי, להעתיק מארבלדזה, לשאוף להיות כמו ברק בכר או אפילו – ברצינות – להסתכל על בניית הקאדר של הלוזונים לעונה הנוכחית? קחו אותם כדוגמא – הפיקו טעויות מעונה מזעזעת שעברה עליהם ובינתיים הולך להם לא רע (כן, חסר להם משחק מול ב"ש, וכולנו יודעים מה זה אומר).

 

אז קחו את הזמן, החבר'ה באגף האפל של ליגת העל, ותחשבו קצת. במקום לשרבט רעיונות לקומבינות (חוקיות! רק חוקיות!) על הדף, נסו להגדיר לעצמכם יעדים חדשים, אילנות גבוהים להיתלות בהם, סמנו מטרות, נסו להקפיץ את הכדורגל ואת הניהול שלכם קדימה. זה מגיע לאוהדים, זה מגיע לספורט פה בכלל. פחות אלי גוטמן וכבירי, הרבה יותר ארבלדזה, בכר וקובי רפואה.

 

"לידם אנחנו נראים סבבה". כבירי, בעלי הפועל ת"א (עדי אבישי)

עוד באותו נושא: אלי גוטמן, אמיר כבירי

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי