לפני עשר שנים בדיוק, עמד רוני לוי על הקווים בקריית אליעזר, כשמאחוריו יושב על הספסל חברו הטוב ועוזרו הנאמן סלובודן דראפיץ'. שניהם הובילו את חיפה לשתי אליפויות מרשימות ודומיננטיות. עשר שנים אחרי כבר אין קריית אליעזר, והחברים הטובים התייצבו אחד מול השני על הקווים בסמי עופר כשדווקא רוני לוי, מגיע למשחק הזה כמאמן של הקבוצה הנחותה, ששקועה מתחת לקו האדום, ומולו דראפיץ', אשר קבוצתו מגיעה אחרי שני ניצחונות רצופים ופניה לצמרת הטבלה.
בית"ר הגיעה למשחק עם הרכב זהה לזה שניצח את רעננה. שלישיית קישור מעובה וטכנית שלא מרבה להצטרף להתקפה אבל סוגרת היטב נתיבי מסירה ואיכותית בהנעת הכדור, ושלישיית התקפה מאוד מהירה, בראשות רוקאביציה ואצילי, שתפקידה היה לנצל את ההגנה המאולתרת של חיפה ולתפוס אותה לא מוכנה במשחק מעבר.
תוכנית המשחק של דראפיץ' הייתה קודם כל לשלוט במרכז ולהיות ביתרון מספרי בהגנה (מה שנקרא – גם 0:0 זה בסדר), ולנסות לעקוץ בעזרת המהירות של השלישיה הקדמית שלו. כשהוא הרגיש שלידור כהן מסתבך עם כדרורים מיותרים, לא רץ מספיק לעומק ותקוע יותר מידי בקו שמאל, הוא הכניס את דובב גבאי כחלוץ כנף שחותך למרכז, וזה בסופו של דבר מה שניצח לו את המשחק.
פלט מאוכזב. תלוי בעטר (ערן לוף)
מכבי חיפה מהעבר השני עלתה שוב 4:3:3, מה שאומר שרוני ויתר לחלוטין על ה-4:4:2 המסורתי שלו, עליו הוא עבד במשך כל ההכנה ובתחילת הליגה. מעבר להגנה המאולתרת, שלדעתי מעולם לא שיחקה ביחד וזה הורגש, גם הקישור הורכב משלישייה מאוד בעייתית. דרינצ'יץ' תופקד כקשר אחורי יחיד כשמלפניו ריאן ואוברניאק. ריאן שחקן מוכשר מאוד, אבל קשר 50/50 הוא לא, ובשלב הזה של הקריירה שלו, היכולת שלו לתרום לקבוצה מהתפקיד הזה היא נמוכה מאוד. ההצבה של ריאן בתפקיד הזה גם גרמה לאוברניאק לרדת מדרגה ולשחק קרוב לדרינצ'יץ' ורחוק מהשער וזה הפך את הקישור לאנמי לחלוטין. בגלל הכושר הירוד של שכטר והעובדה שפלט הוא לא שחקן יוצר אלא מסיים, ההתקפה של חיפה פיתחה תלות מוחלטת באלירן עטר ונוצר מצב שאלמלא פעולות אישיות שלו, אין לחיפה סיכוי להגיע למצבים.
חיפה נראית פשוט אבודה לחלוטין. אין לה רעיונות בהתקפה, הקישור שלה לא דומיננטי ואגרסיבי מספיק, ההגנה לא מתואמת ויש כל הזמן תחושה שמתישהו היא תספוג שער. רוני לוי מנסה הרכבים (21 שחקנים שונים פתחו בעשרה משחקים), מחליף שיטות משחק, עושה שינויים תוך כדי משחק ושום דבר לא עובד. רק סמלי היה שהשער השני התחיל מאיבוד של המחליף של חיפה, עטאא ג'אבר, למחליף של בית"ר, דובב גבאי.
אוברניאק בדיכאון, אצילי חוגג לו על הראש (ערן לוף)
שתי הקבוצות יוצאות לפגרה בתחושות שונות לחלוטין. בעוד בית"ר יוצאת בתנופה אדירה אחרי שלושה נחצחונות רצופים, חיפה נראית כקבוצה שקורסת לתוך עצמה. המשחק שלה במחזור הבא בנתניה מול הפועל ת"א יכול להיות משחק של צומת דרכים עבורה.
מה דעתך על הכתבה?