פאקו הוא התנגשות ציבילזציות

איציק זוהר הוא מה שהחרדים מכנים "בעל השקפה" – אדם עם עמדות מוצקות, נאבק עליהם, משמיע אותם, יהיה המחיר אשר יהיה. גם כשהם נתפסות קצת חריגות, מנוגדות להלך הרוח הקיים, איציק בשלו. מעת לעת הוא מזכיר לחולקים על עמדותיו שזו זכותו. חופש הביטוי, הזכות להביע עמדה, איציק בעצם פועל במסגרת המאבק האוניברסלי על זכויות אדם. זו טענתו. בערך.  

יש לזוהר חילוקי דעות עמוקים, מרים, עם קולגה מהתחום. עם פאקו אייסטראן, זה שמוביל את מכבי לאליפות שלישית ברציפות, זה שיקח גם את גביע המדינה. אני אומר את זה בביטחון מלא, לא בגלל הסגל הרחב והעשיר שעומד לרשותו, אלא בגלל מה שהוא עושה עם הסגל הזה, ואני פוזל ללוח השנה ושם לב שיצאנו מחודש אפריל ונכנסנו למאי. אלו הם החודשים שפאקו מכוון אליהם. מה שהיה עד עכשיו זה טרום עונה, זו רק ההכנה. העונה התחילה באפריל, עכשיו היא בשיאה.

• מיהן היריבות הפוטנציאליות של הצהובים בסיבוב הראשון?
• זהבי דחה הצעה מדינמו מוסקבה
• הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

אז זהו פאקו. נעזוב לרגע את פאקו ונחזור לאיציק. אני מנסה להבין מה טיבה של המחלוקת. על מה איציק כל כך חלוק עם פאקו, חלוק עד כדי כך שהוא מאדים כשהוא נדרש לטיב עבודתו, תפיסותיו ושיטותיו של פאקו. אני מגיע למסקנה שזו התנגשות בין ציביליזציות. פאקו הוא נציגה המובהק של ציביליזציה אחת, איציק של ציביליזציה אחרת. פאקו זה מה ששם – איציק זה מה שכאן.  

בתפקיד הנוכחי שלו בחיים, פרשן כדורגל, זוהר חוזר ומדגיש את העובדה שבעברו היה שחקן. כדי שיהיה ברור שזה מה שמבדיל אותו מהסובבים אותו בקרב הפרשנים.

אם זה מה שמתבקש, אז כדאי אולי להיזכר איזה שחקן הוא היה, רק כדי שנדע איזה משקל ליחס להשקפת עולמו ולטיעונים שלו. ובכן, על הנייר זוהר היה השחקן הכי גדול שנולד כאן, בכל התקופות. לא יכול להיות ויכוח על זה. היה לו הכל והכי טוב מהכל. זה על הנייר, אני מדגיש.

גולדהאר. גם אותו ביקרו (צילום: עדי אבישי)

זוהר נולד לכדורגל האירופי: הגוף, הטיפול בכדור, ראיית המשחק, הבעיטה. כמה שחקני כדורגל גדלו באי הבריטי שהיו להם את היכולות האלה? אני מניח שלא הרבה. על הנייר זוהר היה כשרון ברמה עולמית. ברור שנפתחו לו דלתות, אירופה גילתה ענין. אחרי כמה חודשים החזירו אותו הביתה. אוהדי קריסטל פאלאס, הקבוצה שהחתימה אותו, בחרו בו כשחקן הגרוע ביותר בתולדות המועדון. פאלאס נוסדה ב-1905. הוא הוכתר ב-2005. מאה שנים המועדון הזה קיים ואוהדיו לא זוכרים שחקן כל כך גרוע שלבש את מדי קבוצתם. זה חתיכת הישג. איך הם לא ראו את הובלת הכדור, את הדילוג הקליל מעל רגליים מושטות, את הפס לגול, את הגול עצמו, את הבעיטה. אלוהים, איך הם החמיצו את הבעיטה? מה, הם עיוורים?

הם לא עיוורים. הם לא ראו כי לא הראו להם. איציק מיעט לעלות על המגרש. מעסיקיו טענו שביחס לכשרון שלו אז אין להם מושג. הוא אולי מוכשר, אבל הגישה שלו, זו לא גישה של שחקן כדורגל. בציביליזציה שלהם, אתה לא עולה למגרש אם אין לך גישה כללית של שחקן כדורגל. הגישה קודמת כל. מה אתה יודע לעשות עם הכדור – את זה נראה אחר כך.  

אני מת על פאקו. קודם כל, על ההופעה שלו. הוא דק, הוא שמור. חתימת השיער הזו שהוא מותיר תחת שפתו התחתונה לא קיבלה את ההתייחסות המתאימה לדעתי. לא דנו בה מספיק, או שדנו ואני פספסתי את הדיון. פאקו מביא איתו למגרש שילוב מטורף של צבעים, כולא את עצמו בגזרות בלתי אפשריות, הבנאדם אמן, יוצר, ייחודי לגמרי. הוא מדבר רק על כדורגל – זה מה שאני שומע ממנו – אבל ברור שעולמו גדוש. על הכל אפשר לדבר איתו ותמיד תשמע ממנו משהו מקורי, רק שלו.

פאקו. ייחודי (צילום: דני מרון)

אני מסתכל על פאקו ושואל את עצמי איזה פיגורות מסתובבות בכדורגל העולמי, איזה טיפוסים נמשכים למקצוע הזה. אם הם נמשכים למקצוע הזה, חייבת להיות בו איזו מורכבות, מה שאני לא תמיד מרגיש כשאיציק מדבר על כדורגל. מהפה של איציק, הכדורגל זה משחק. משחק פשוט, זמין, כל אחד יכול לשחק, כל אחד יכול לדבר, אין מה ללמוד. פאקו גורם לי להרגיש שזה בסדר שאני אוהב כדורגל, זוהר גורם לי להרגיש טמבל.

הייחודיות של פאקו לא הביאה אותו רחוק, צריך להודות. אברם, אברם שלנו, אברם מפתח תקווה, הגיע יותר רחוק ממנו. עבד פחות קשה והגיע יותר רחוק. אבל עכשיו פאקו כאן, אפריל יצא, מאי נכנס ואלו הם החודשים שעבורם הוא עובד. כל מה שעשה במהלך השנה מתנקז לתקופה הזו,  עכשיו נחתכים הדברים, זה הזמן לראות מה פאקו עשה כאן במשך השנה, כל ההחלטות שקיבל במהלכה כולן נבחנות עתה.  

מיץ גולדהאר וג'ק אנגלידיס נתפסו כאן לאורך תקופה ארוכה כמו שני עגלים שמובלים. שני טמבלים, חנונים, שלא הבינו לאן נפלו, לא מפענחים את המציאות, לא קוראים את המפה, לא מדברים את השפה, לא מתקשרים עם המנטליות; ג'ורדי קרויף היה איזה לוזר בעל שם שאביו העניק לו. מאיפה הוא בא, מקפריסין?; אוסקר גרסיה זה מאמן של נוער. מה שאבוקרט עושה בחיפה, אוסקר עשה בברצלונה. עבד עם ילדים, כל החיים שלו עבד עם ילדים, בטח יש שם עוד איזה עשר כמוהו; סוזה בעייתי. לא גומר חוזים, מסתכסך, היה שחקן גדול אבל מאמן לא משהו. בא מהונגריה, הונגריה של היום, לא של פושקאש; פאקו? פאקו זה מורה להתעמלות. זה מה שנאמר עליהם כאן. זה מה שהילידים חשבו על הזרים שפלשו לעולמם כמו חייזרים מהחלל החיצון. זה לא רק איציק, זה כל הענף. אלה שנמצאים על המגרש ואלה שסובבים אותו. הילידים ראו חייזרים ונאטמו, גוננו על עצמם מהשפעות  זרות. הם שונאים שמתערבבים להם בחיים ובאים עם כל מיני רעיונות שנוגדים את תפיסותיהם. הם רגילים ככה, מה אתה בא עכשיו לשנות להם?

גולדהאר ואנגלידיס. נתפסו כעגלים מובלים, אבל הולידו מהפכה (צילום: עדי אבישי)

גם בשלב הזה של הקריירה שלו איציק דבק בהשקפתו. הוא לא מאמין בעבודה קשה. עבודה קשה זה בשביל פועלי בנין. הוא מביא איתו את מה שהוא יודע. מה שהוא לא יודע – לא קיים.

מכבי שולטת בכדורגל כבר שלוש שנים בלי ששחקניה נדרשים להוכיח מה מידת הכישרון שיש להם ברגליים. הגישה למשחק מנצחת עבורם. הם לא נדרשים לשום דבר יוצא דופן, לשום השראה. הגישה – זה מה שהחייזרים הביאו איתם. החייזרים שקדמו לפאקו ופאקו עצמו. מכבי רוצה יותר, מחויבת יותר, משקיעה יותר. כבר בשלב הזה היא מנצחת. מכבי פשוט באה לעבוד, זה הרבה יותר ממה שאיציק עשה כל ימיו.