אחד המהלכים המוזרים ביותר של חלון ההעברות שנסגר אתמול היה המעבר של רומאריו פירס ממכבי נתניה למכבי חיפה. לא כי פירס לא שחקן טוב, הקשר הברזילאי הוא סביר פלוס ומתאים לירוקים – קבוצה בינונית שתהילתה מאחוריה; המהלך הזה מוזר כי הוא משדר – שוב – עד כמה מכבי חיפה מנוהלת השנה רע יותר מכפי שחשבנו שאפשר, ובאמת שזה חתיכת הישג, משום שכבר כמה שנים הקבוצה הזו מנוהלת רע.
כשהקבוצה של יעקב שחר פתחה את העונה עם תבוסה של 3:0 לבני יהודה והפסד 1:0 להפועל כפר סבא, מרבית אוהדי הכדורגל בארץ היו עונים על השאלה "מי זה נטע לביא?" ב"הדוגמנית ההיא, נו". בכל זאת, במחזור הראשון מול הזהובים הקישור הירוק כלל שמות מופלאים כיוסי בניון, ניקולה דרינצ'יץ' וחן עזרא. מכבי חיפה ניסתה להעמיד קבוצה של כוכבים מנוסים, אבל זה התרסק לה לתוך הפרצוף.
כל הזמן הזה שמענו באופן קבוע, שבוע אחרי שבוע, ש"רוני לוי מתכנן מהפכה בהרכב". לגיטימי, נניח. אחר כך התברר שנטע לביא הוא שחקן מהנוער של חיפה, ואפילו אחד לא רע בכלל – כזה ששווה להריץ אותו קבוע בהרכב אחרי שגומרים את העונה כבר בשמחת תורה.
נטע לביא. "הדוגמנית ההיא, נו" (ערן לוף)
אחר כך נזרק להרכב גם שי בן דוד, ילד בן 18 וחצי. יכול להיות שבשלב הזה מכבי חיפה, לוי ושחר הבינו שמסוללת הכוכבים לא ייצא להם כלום, והחליטו ללכת על הילדים? יכול להיות, אחלה רעיון.
ואז שוב שינוי מגמה – הפלירטוטים הלא ברורים עם גיל ורמוט החלש והאנמי וההחתמה של פירס. בשביל מה? ובינתיים חיפה מדשדשת במקום השישי בטבלה, רואה את רעננה היעילה משתקעת במקום הרביעי ואת בית"ר השכונתית נועצת ציפורניים במקום השלישי.
רוני לוי. גוטמן מסתכל ולא מאמין (ערן לוף)
הבלבול וחוסר ההחלטיות של מכבי חיפה הם עוד עדות קטנה לכך שהקבוצה הזו סיימה את תפקידה ההיסטורי כאימפריה איזורית. נכון, עדיין יש לה מחלקת נוער מפוארת וכמובן שהיא עדיין יכולה לזכות בתארים פה ושם, אבל בסופו של דבר יש פה תהליך עקבי – שנמשך כמה שנים טובות ומוביל את הירוקים בדיוק אל המקום אליו היא שייכת – קבוצה בינונית, שאולי משחקת יפה ואטרקטיבי ושמייצרת כוכבים – אבל בטח לא מפלצת זוללת תארים כמו שהייתה.
והמרוויח העיקרי מכל זה הוא, לא תאמינו, רוני לוי. תחשבו שנייה כמה אש חוטף אלי גוטמן בהפועל ת"א – קבוצה שנמצאת במרכז העניינים ומשתלטת על דעת הקהל (לא מהסיבות שהייתה רוצה, כמובן). כל פיפס של גוטמן נמדד בעשרות עיניים בוחנות ובזמן הזה רוני לוי יכול שוב לתכנן "מהפכה בהרכב", בלי שאף אחד ינסה לתהות בקול כמה מהפכות יכול לחטוף סגל אחד. אין ספק שהרבה יותר קל להיות מאמן של קבוצת פריפריה בינונית ולא חשובה מספיק.
מה דעתך על הכתבה?