23 באפריל 2003, הפך ליום קריטי בתולדות הכדורגל העולמי. משחק הגומלין ברבע גמר ליגת האלופות, שנערך באולד טראפורד, היה מלהיב בצורה בלתי רגילה. מנצ'סטר יונייטד ניצחה 3:4 את ריאל מדריד, אבל הודחה בסיכום שני המשחקים. רק שההיסטוריה לא התרחשה בגלל רונאלדו (הברזילאי) שכבש שלושער נפלא.
ביציע ישב וצפה בהנאה איש עסקים רוסי בן 35 בשם רומן אברמוביץ'. "10 דקות אחרי המשחק הוא אמר בקול 'אני רוצה לרכוש קבוצת כדורגל'", יספר שנים אחר כך מי שישב לידו במשחק, אברהם גרנט, בראיון ל'מירור'.
פחות מחודשיים יעברו עד שאיש העסקים יעמוד במילה שלו, ישלם 120 מיליון פאונד לקן בייטס, יהפוך לבעלים של צ'לסי – וישנה את ההיסטוריה של הכדורגל. גישת "כאן ועכשיו" מעורבבת בגישת "מה שכסף לא קונה, יותר כסף יקנה". שינוי תפיסה מוחלט והראשון שהגיע והשתמש בכללי המשחק החדשים (חוק בוסמן) באופן הבוטה ביותר.
16 שנה אחרי, 16 מאמנים ו-16 תארים גדולים אחרי – צ'לסי עוברת בימים אלה, בעל כורחה, מהפכה נוספת.
שינה את ההיסטוריה של הכדורגל. רומן אברמוביץ' (Gettyimages)
אמברגו הרכישות שהוטל על המועדון, מאלץ אותה בפעם הראשונה לעמוד עם שתי רגליים על הקרקע ולהביט סביב. לבדוק האם מלבד שחקנים יקרים, האם נבנה מועדון יציב וחזק מספיק. ובעיקר – האם ניתן להצליח בהזרקת DNA שונה.
זה יכול להצליח, זה יכול להיכשל. אבל אם תשאלו מדענים, הם קודם כל יגידו – זה מסוכן.
בדק בית
בשנים האחרונות נולדו לצ'לסי מתחרות "משוגעות" הרבה יותר בחלון ההעברות. אבל כעת זהו מצב אחר לגמרי. היא תהיה חייבת להסתמך על הקיים, היא החזירה הביתה מושאלים רבים וסוף סוף נגלה מה יכול לצאת ממחלקת הנוער המפוארת שלה.
"הרכש" היחיד בקיץ הוא כריסטיאן פוליסיק. האמריקאי בן ה-20 נרכש כבר בינואר האחרון מדורטמונד, אבל מצטרף רק עכשיו. אבל הוא לא באמת יוכל למלא את מקומו של אדן הזאר שעזב לריאל מדריד אחרי שבע עונות מדהימות בסטמפורד ברידג'.
קורט זומה חזר מאברטון על מנת לחזק את מרכז ההגנה, תמי אברהם, שרשם 25 שערים בצ'מפיונשיפ, חוזר מאסטון וילה על מנת להיות נקודת האור בשלישיית חלוצים בינונית אשר כולל את מיצ'י בטשוואי (שחזר מקריסטל פאלאס) ואוליבייה ז'ירו ש(טרם) חזר לכבוש.
לא באמת יכול למלא את החלל שהותיר אדן הזאר (Gettyimages)
בקישור מייסון מאונט מגיע לאחר שתי עונות השאלה, ויחד עם קאלום האדסון אודוי ורובן לופטוס צ'יק (הפצועים כרגע), יהיה חלק משלישיית קישור שגדלה במועדון ועשויה לקבל לא מעט דקות, והרבה גב, מהמאמן החדש שלהם.
ופה בדיוק הנקודה המרכזית – המאמן. שהוא לגמרי במקרה, גם השחקן הגדול בתולדות המועדון.
גישת אמור
211 שערים ואינספור תארים, הפכו את פרנק למפארד לשחקן החשוב (יסלחו לי צ'ך, טרי ודרוגבה) בקבוצה הגדולה ההיא שנוצרה באמצע העשור הקודם.
אבל דווקא למפארד, זה שהיה סמל במועדון שחרט על דגלו זכייה בכל תואר אפשרי, בכל עונה אפשרית – אמור להוביל רוח אחרת בקבוצה. עם דגש על המילה "אמור".
אחרי עונת שפשוף בדרבי קאונטי והעפלה לגמר הפלייאוף בצ'מפיונשיפ, הוא אמור לקבל אורך נשימה ארוך יותר מקהל ומהבעלים. בשל הנסיבות ובזכות השם. הוא אמור להיות זה שייתן יותר במה לצעירים, שיפתח וילטש כישרונות כמו אודוי ומאונט. הוא אמור להיות זה שיצליח סוף סוף להפוך את רוס בארקלי לשחקן מוכן, או לקדם את פוליסיק לעמדת כוכב. הוא אמור ליצור לצ'לסי "פרנק למפארד" חדש.
לא אמור להצעיד את צ'לסי לגדולה, לפחות לא כרגע. פרנק למפארד (Gettyimages)
הוא אמור לנער מעליה את התדמית המקובעת של סארי ולשחק התקפי יותר ולא עם שלושה קשרים אחוריים במרכז. הוא אמור לקבל את הזמן להשתפשף ולהחזיר את הכבוד למאמנים הבריטים, שנשכחו לגמרי בקבוצות הטופ6 (האחרון היה ברנדן רוג'רס בליברפול) ובצ'לסי בפרט (גלן הודל היה האחרון. ב-1996!).
הוא לא אמור להצעיד אותה לגדולה. לא כרגע לפחות. רק לבנות את היסודות לקבוצה הגדולה הבאה של צ'לסי. לא כזו שתעשה מהפכה, אבל כזו שתהיה שונה מכל הקודמות.
מה דעתך על הכתבה?